שַׁלְבֶּקֶת מִדַּבֶּקֶת

הרפס (ובעברית: שלבקת) היא אחת ממחלות העור הנפוצות ביותר, וגם אם אתם לא סובלים מהתקפים – מתברר שכמעט 99.9% מהאוכלוסייה נחשפו אליה. ד"ר אכי פרידמן, רופא עור ומין במכבי, מסביר לנו על דרכי ההדבקה והטיפול

מחלת ההרפס, אשר נגרמת על ידי הנגיף הרפס סימפלקס (HSV), באופן מסורתי נחלקת לסוג 1 ולסוג 2 – באזור הפה ובאזור איברי המין בהתאמה. "בעבר הייתה הבחנה שסוג 1 הוא מעל החגורה וסוג 2 הוא מתחת לחגורה", אומר לנו ד"ר אכי פרידמן, רופא עור ומין במכבי, "אבל היום ההבחנה המקומית אבדה, משום שאין הבדל מהותי בהתנהגות של שני הסוגים, וגם מבחינת התפוצה הם דומים. לכן לצורך העניין אפשר לדבר עליהם כעל מחלה אחת".

איך נדבקים בווירוס?

"בדרך כלל ההדבקה היא במגע. בזמן התקף אצל האדם החולה נוצרות שלפוחיות המכילות נוזל צלול – וזהו השלב המדבק ביותר. כל שלפוחית כזאת מכילה חומר הדבקה רב, וכל מגע שעלול להביא לידי פיצוץ שלה מסוכן. נשיקות, שתייה מאותה כוס, יחסי מין ­­– מכל אלה כדאי להימנע בשלב זה".

ובזמן שאין התקף אין סכנת הדבקה?

"זה לא לחלוטין מדויק. התפיסה הבסיסית אכן אומרת, לפחות בכל הנוגע להרפס באיברי המין, שכל זמן שהוא לא פעיל אין סכנה להדבקה; אבל היום יש עדויות שאפשר להידבק גם כשהנגיף לא פעיל. יתר על כן, אפילו אם מתחככים בשלפוחית אין הכרח שתהיה הדבקה. הכול תמיד בגדר אופציה.

"צריך גם לזכור שלכמעט 99.9% מהאוכלוסייה יש נוגדנים להרפס 1 – כלומר שבאיזשהו שלב במהלך החיים כולם נחשפו לווירוס מאמא, בגן, מהחברים או בבית הספר. גם אם לא כולם מפתחים הרפס, לרוב המוחלט של האוכלוסייה יש נוגדנים".

האם הנגיף יכול להיות מסוכן?

"אצל רוב האוכלוסייה המחלה לא מסוכנת. התקף הרפס נמשך בדרך כלל 5–7 ימים, עם טיפול או בלי. עם זאת, אצל אנשים שהם מאיזושהי סיבה מדוכאי חיסון – חולי איידס, אנשים הנוטלים סטרואידים, מטופלים בכימותרפיה או מטופלים בתרופות המדכאות את מערכת החיסון – נמצאים בסיכון גבוה יותר. גם אצלם לא מדובר בסכנת חיים, אבל תדירות ההתקפים עלולה להיות תכופה יותר והשלפוחיות עלולות להיות רבות יותר.

"אצל מי הרפס כן מסכן חיים? נשים שיש להן הרפס וגינלי פעיל בתעלת הלידה במהלך הלידה עלולות להעביר את המחלה לילד, ועבור תינוק קטן המחלה עלולה להיות מסוכנת מאוד. אם מגלים שיש הרפס בתעלת הלידה מיילדים בניתוח קיסרי. כל הדבקה של תינוק בחודשים הראשונים עלול להיות מסוכן – לא רק במהלך הלידה – אלא גם במקרים של חשיפה מאנשים אחרים עם מחלה פעילה".

איך אפשר לטפל במחלה?

"אחת הדרכים היא פשוט לתת להתקף לעבור לבד, ויש גם תכשירים אנטי-ויראליים ספציפיים להרפס במשחה, בסירופ ובכדורים. מטרתם לצמצם את קצב החלוקה של הווירוס, וכך לצמצם את משך ההתקף. תמיד כדאי להתחיל ליטול את התרופות האלה ב-36 שעות הראשונות של ההתקף, משום שלאחר מכן הן חסרות משמעות".

יש טיפול מונע?

"יש טיפול, אבל זו שאלה לא פשוטה מתי נכון לקבל אותו. בדרך כלל מומלץ לקבל טיפול מונע לכמה חודשים אם סובלים ממה שנקרא התקפי שרשרת – מי ששבוע אחרי שבוע סובל מהתקף, או ששלושה ימים אחרי סוף התקף אחד מתחיל ההתקף השני. הטיפול המונע הוא למעשה אותם הכדורים שנותנים בהתקפים החריפים, אבל במינון מופחת. נוטלים אותם 3 חודשים עד 6 חודשים, בתקווה שתוך כדי הטיפול לא יהיו התקפים ושאחרי תקופה זו ריבוי ההתקפים יעבור. הסיבה שהטיפול המונע בעייתי כי אדם שסובל מאוד מהרפס מקבל חצי שנה ללא התקפים, ואז אין ברירה אלא להפסיק את הטיפול המונע וייתכן שכמה ימים אחר כך הוא יסבול שוב מהתקף. זה לא פשוט".