הילדים חוששים משירותים ציבוריים? קבלו מדריך התמודדות צעד-אחר-צעד

הילד או הילדה נמנעים משימוש בשירותים בגן או בבית הספר? קודם כל, בלי פניקה. מסתבר שיש פעולות רבות שתוכלו לעשות כדי להפיג את החששות ולסייע להם להשאיר אותן הרחק מאחור. וגם: למה כדאי לבקר בקניון לפני שעולים לכיתה אל"ף או עוברים לגן חדש?

שירותים ציבוריים ילדים חרדת שירותים בית שימוש

מזל טוב! אחד הרגעים הכי מרגשים הגיע: הילד או הילדה שלכם עולים לכיתה אל"ף, מתחילים גן חדש או עוברים לבית ספר חדש. אתם כמובן עושים הכל כדי שהמעבר יהיה חלק – מבררים מי ילמדו איתם, מי המחנכת, בוחרים יחד תיק אוכל מהמם… אבל על דבר אחד אולי לא חשבתם: השירותים.

ברוב המקרים, המעבר הגדול הזה יהיה חלק, אבל ישנם מקרים מעטים, שבהם עלולים לעלות חששות מהשימוש בשירותים בבית הספר או בגן החדש. והחששות הללו עלולים להוביל להימנעות משימוש בשירותים, עד לרמה של פגיעה ממשית באיכות החיים.

אז לפני הכל, קבלו צפירת הרגעה: יש מה לעשות כדי להתמודד עם העניין, ולפעמים הפתרון פשוט ממה שהוא נראה בתחילת הדרך. קחו אוויר, הנה זה בא.

חששות משירותים ציבוריים: מה זה בכלל?

כמו כל תופעה הקשורה לנפש האנושית, גם החשש משירותים ציבוריים זוכה להגדרות ולמילים בומבסטיות. יש מי שמדברים על "שלפוחית ביישנית" (Paruresis) ויש מי שמכנים זאת בשם העממי "חרדת אסלה". אבל לפעמים צריך לקרוא לדבר בשמו ובגובה העיניים: חשש. וזהו חשש זמני שניתן לסייע בהפחתתו באמצעות עזרה קטנה מצדכם.

עם זאת, חשוב שלא להקל ראש ולזהות את החשש הזה לפני שהוא מתעורר לחיים בזמן אמת. בדיוק כי שמדברים איתם על שאר האתגרים הקשורים למעבר המרגש – מאופן ההגעה לבית הספר ועד הסוגייה ליד מי הם יישבו בכיתה.

מדוע זה קורה? יכול להיות שבעבר הם נחשפו לשירותים רועשים מדי (לא מעט ילדים נרתעים מהרעש שמייצרים מייבשי הידיים) או מלוכלכים מדי, חוו מפגש עם אסלה שלא התאימה למידותיהם וגרמה לחוסר יציבות (עד לרמה של חשש ליפול לתוכה), שמעו על סכנת חיידקים באופן מוגזם ועוד. לעתים, החשש הזה נובע מחוסר יכולת להתמודד עם מצבים חדשים. הסיבות יכולות להיות רבות – אך התוצאה היא אחת: מצוקה הגורמת להימנעות משימוש בשירותים.

מדוע החשש מתעורר בעיקר במעבר לבית ספר או גן חדש? כמו כל מקום חדש, גם השירותים מהווים עוד זירה להתמודדות על עצמאות. בנוסף, מטבעם הם תמיד יהיו רועשים יותר מהשירותים הביתיים שלכם, ופעמים רבות גם נקיים פחות ופרטיים פחות (עשוי לעורר מחשבות כגון "כולם יודעים שאני בשירותים", "עלולים לשמוע אותי או להריח אותי מבחוץ" וכו'). לכך מתווסף עניין נוסף: הביישנות הכרוכה בבקשה מהמורה או הגננת לצאת לשירותים באמצע השיעור.

"ארגז הכלים" המלא להתמודדות עם חשש משירותים

כעת, מגיע השלב שבו אתם, ההורים, נכנסים לתמונה. ישנו מגוון נרחב למדי של פעולות שתוכלו לבצע כדי להפחית ואף להעלים את החשש מהשירותים.

הבית לפני הכל: בראש ובראשונה, דאגו שהשירותים אצלכם בבית יהיו נעימים וידידותיים. תוכלו אף לשלב במרחב הזה צעצועים ואפילו מוזיקה רגועה. בקיצור, הפכו את השירותים למקום שכיף לשהות בו.

בואו נדבר על זה: מומלץ לדבר על החוויה הכוללת של המעבר, ולכלול בכך גם את נושא השירותים. מדובר בהכנה כוללת לקראת היום הגדול, ובכלל. אם אפשר, השתמשו ושתפו בחוויות ובחששות שהיו לכם באשר לדברים דומים ועל האופן שבו התגברתם עליהם. אפשר להיעזר גם בשיח עם האחים הגדולים.

שיפוטיות? לא בבית ספרנו: הקשיבו באופן פעיל וכן לחששות של הילדים. בררו ממה בדיוק הם חוששים, מה עשוי להרגיע אותם, מה הם היו רוצים שיקרה כדי שהחששות ייעלמו. לא תאמינו כמה מידע יקר-ערך תוכלו לדלות מהם אם רק תקשיבו באמת. והכי חשוב: אל תאיצו בהם ("אין לי את כל היום. בוא נסיים עם זה"), אל תקלו ראש בחששות שלהם ("אני מבינה אותך. בוא נראה מה אפשר לעשות יחד כדי להתמודד עם זה") ואל תהיו שיפוטיים ("כשאני הייתי בגילך, מי בכלל פחד ללכת לשירותים?"). בקיצור, תנו לחששות תוקף והכרה.

הרשת לשירותכם: חשבתם שאת יוטיוב המציאו רק כדי לצפות בחתולים משתעשעים? זה הזמן לחפש סרטונים שמראים כיצד שירותים פועלים. על המידע להיות אמין ובטוח. ההיכרות עם "אחורי הקלעים" של הטכנולוגיה עשויה להרגיע חששות כגון החשש מרעשים, החשש "להיבלע" באסלה ועוד.

מתאמנים ביחד – הקניון כסימולטור: זוהי אולי העצה הטובה מכל שנוכל להעניק לכם – בין אם אתם חובבי שופינג ובין אם לא, יהיה זה רעיון מעולה ללכת כמה פעמים ביחד לקניון, כדי להשתמש יחד בשירותים הציבוריים שנמצאים בו וליצור חשיפה הדרגתית. רק זכרו לבדוק את השירותים מראש ולבחון את רמת הניקיון והאווירה בהם. במילים פשוטות: צרו סביבה מבוקרת, יחד איתכם, שבה הילד או הילדה מרגישים בטוחים ומוגנים. הרגילו אותם לחוויה באופן בטוח, ומדי ביקור שחררו מעט יותר את ה"אחיזה" שלכם – עד שיצליחו להתנסות לבדם בשימוש בשירותים. כמובן, שבחו אותם על ההצלחות.

הדמיון המודרך מתחיל בבית: ואם כבר דיברנו על הרשת – הרי שהיא גדושה במידע על טכניקות דמיון מודרך, מיינדפולנס ושיטות הרפיה והירגעות לכל גיל. כיצד זה עוזר? כאשר אנחנו מפחדים, הגוף חושש ו"נמצא במלחמה", במצב של "הילחם או ברח". הגוף מכווץ – דבר שמקשה על השחרור, ומכאן גם על שחרור הצרכים. כך, החשש גורם ליותר קושי – והקושי ליותר חשש, וחוזר חלילה. בחרו את סוג ההירגעות שהכי מתאים לאופי של הילד או הילדה שלכם, ונסו את טכניקות ההירגעות הללו בזמן עשיית הצרכים בבית. אפשר גם ללכת על הדבר הפשוט ביותר: נשימות עמוקות ואיטיות (לקחת אוויר כמו שמריחים פרח, להוציא אוויר כמו שמכבים נרות) או מחשבה על מקום אהוב או חוויה טובה מן העבר, תוך כדי השימוש בשירותים. זה יהיה אימון מצוין לקראת הדבר האמיתי.

לשתף את הגננת/המורה: כך למשל, לקבוע איתה סימן קבוע ומוסכם שהילד או הילדה יעשו כדי לרמוז לה שהם צריכים לשירותים.

ומילה על קצב: בין אם הילד או הילדה מצליחים להתגבר על החשש בתוך ביקור או שניים בשירותים ציבוריים ובין אם התהליך דורש מספר שבועות או יותר – אל תנסו להגביר את הקצב הטבעי שלהם. בדיוק כמו שלא עשיתם זאת עם הגלגול הראשון או הצעד הראשון שלהם.

והכי חשוב: זכרו כי החשש מהשירותים הולך ומתפוגג עם הניסיון, עם הגיל – ועם התמיכה הקשובה שלכם.

  • בהכנת הכתבה סייעה ד"ר שרון פלגי, פסיכולוגית קלינית-מדריכה, הפסיכולוגית הארצית של מכבי שירותי בריאות