OCD– לא למבוגרים בלבד

OCD (Obsessive-Compulsive Disorder), או בעברית "הפרעה טורדנית כפייתית", היאנה הפרעה נפשית המורכבת משני חלקים: אובססיה, כלומר מחשבות חוזרות וטורדניות וכפייתיוּת – פעולות טקסיות הנעשות שוב ושוב אשר מטרתן להפחית את החרדה הנגרמת מאותן מחשבות. לא תמיד יש קשר ברור בין המחשבה או החרדה עצמה ובין הפעולה הטקסית. מבחינה רציונאלית הפעולה לא מונעת את החרדה או שהיא מוגזמת באופן מובהק. דוגמאות לכך הן שטיפת ידיים חוזרת וכפייתית במקרה של מחשבות על זיהום או טקס כלשהו כגון ספירת אותיות במילים שאומרים, במקרה של חרדה ממוות. לכל אדם הלוקה בהפרעה זו טקסים קבועים משל עצמו.אולם יש עוד ופעולות ידועות רבות והן מפריעות באופן קיצוני לשגרת החיים.

1 מתוך 200 ילדים לוקה ב- OCD. כמו אצל המבוגרים, גם אצל הילדים ההפרעה מפריעה לשגרת חייהם, הטקסים מפריעים להם להתנהל באופן תקין בבית ספר או בחברה, מקשים עליהם בהכנת שעורי הבית ואף עשויים לגרום לבעיות חברתיות.

הורים לא יכולים לאבחן את המחלה, אולם הם יכולים להיות ערניים לה. האבחון נעשה על-ידי פסיכיאטר. חשוב להבהיר: לא כל פעולה שחוזרת על עצמה מצביעה על הפרעה. כאשר הטקסים חוזרים על עצמם באופן חריג, תקופה ארוכה והילד מתעקש באופן קיצוני לעשותם, אז יש סיבה לדאגה. הגיל השכיח להתחלת ההפרעה הוא גיל 7.יכולה להיות בעיה באבחון "במקרה הביניים" –  כאשר הילד טרוד, עושה דברים שגוזלים זמן רב מזמנו אך לא באופן שמנתק אותו משגרת יומו.

אם מתעורר אצל ההורה חשש, כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר או פסיכולוג קליני המתמחה בעבודה עם ילדים ונוער. לאחר שנעשתה האבחנה,הטיפול משלב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול תרופתי. התרופות אמנם אינן מעלימות את ההפרעה אך הן בהחלט מפחיתות את הסימפטומים שלה ועוזרות לילד לשלוט בהם.

חשוב כי גם ההורים והמשפחה יפנו לטיפול וייעוץ אשר יעזור להם להתמודד עם הבעיה ויקנה להם כלים כיצד להתמודד ולתמוך בילדם. יחד הם יוכלו להתמודד עם המחלה באופן שיטיב עם הילד וסביבתו.