כל מה שרציתם לדעת על חרדה חברתית – ופחדתם לשאול

דמיינו לכם את המצב הבא: איצטדיון מלא אנשים, משחק הכדורגל עומד להתחיל, כל הקהל על הרגליים מחכה חמוש בשקיות גרעינים בציפייה דרוכה למשחק שיתחיל. כולם מחכים רק לדבר אחד, שיעלה הזמר לשיר את ההמנון ואז אפשר להתחיל בחגיגה. עכשיו דמיינו לכם שאתם הוזמנתם לשיר מול כולם. צמרמורת חלפה בכם לרגע? כך תוכלו לנחש מה עובר בראשו של אדם עם חרדה חברתית.

אז כדי להפיג את החששות שאלנו את בעז גסטהלטר, פסיכולוג קליני במכבי, על חרדה חברתית והשפעתה על הסובלים ממנה.

עפ"י מדריך האבחנות הפסיכיאטרי, חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder או בשמה הקודם Social Phobia), הינה פחד מפני מצבים חברתיים בהם עשויים לחוות שיפוט, השפלה או מבוכה בציבור. לדוגמה, נאום, אכילה בחברה ועוד. חשיפה למצב החברתי או למצב בו נדרש ביצוע פעולה כלשהי בחברה, מעורר תגובת חרדה. לעתים, על מנת להימנע מהתקף חרדה אדם עשוי להימנע מלבצע פעולות מסוימות בחברה ובמצבים קיצוניים, אף להימנע מפעילויות חברתיות בכלל.

אנשים הסובלים מחרדה חברתית עשויים להצטייר בד"כ כבישנים, מעוכבים, מסוגרים, לא חברותיים, חסרי עניין חברתי ועצבניים בחברה. אבל בד"כ אבחנה של חרדה חברתית כהפרעה, ניתנת רק אם ההימנעות, הפחד או הציפייה לאירועים מעוררי החרדה נתפסים כלא רציונליים, מלווים במצוקה רבה או פוגעים בתפקוד בעבודה ובשגרת היום יום.

פוביה חברתית מתחילה בד"כ בשנות הילדות. לעתים הגורם יכול להיות אירוע חברתי מעורר חרדה או משפיל. גישות פסיכודינמיות מייחסות את החרדה החברתית ליחסים משפילים ומבישים בילדות, מול הורים שהיו מאד ביקורתיים, קונפליקט בין צרכי עצמאות לבין חשש מפני דחייה או נטישה ע"י ההורים, חשש נרקיסיסטי מפני האפשרות שהאדם לא ייצור רושם מושלם על האחר. גורמים אלה עלולים להוביל לבושה, נסיגה חברתית, חוסר בטחון ודמוי עצמי נמוך. אנשים הסובלים מחרדה חברתית, סובלים ממנה לאורך כל שנות חייהם, אך יכולות להיות תנודות בחומרה של ההפרעה בהתאם למצבי חיים. למשל, אדם שקיבל קידום בעבודה וכעת נדרש ממנו לנאום בציבור, עלול לחוות חרדה חברתית, שלא חווה קודם. או שאדם שבעבר ביטא חרדה כאשר יצא עם נשים, עשוי שלא לחוות חרדה לאחר שנישא, אך אם יתאלמן עלול לחוות חרדה שכזאת שוב.

בטיפול פסיכודינמי ייעשה ניסיון לחשוף את הקונפליקטים הלא מודעים הגורמים להפרעה זו ולעבד את הסוגיות הללו. בנוסף, קיימים טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים הממוקדים בהפרעה עצמה ובהתאם לעוצמת ההפרעה, ייתכן ויתווסף לטיפול הפסיכולוגי גם טיפול תרופתי נוגד חרדה.