לידה שקטה: מחקר חדש חושף את כאבם של הגברים

"אומרים לי להיות חזק אבל אני חלש. חלש ושבור. אבל אני לא צריך להיות חזק עכשיו כי זה הזמן שלי כאילו להתאבל ולכאוב". לידה שקטה היא חוויה מטלטלת המוגדרת כלידה של עובר ללא רוח חיים לאחר 20 שבועות של הריון. בישראל מדווח על כ-1,000 נשים המצטרפות מדי שנה למעגל ההורים החווים לידה שקטה. במרבית המקרים, עומדים לצידן גם 1,000 גברים שלא זכו לשמוע קול בכי בחדר הלידה

1,000 גברים שהמחקר המדעי, כמו גם השיח הציבורי והחברתי, מתעלמים כמעט לחלוטין מיגונם ומותירים אותם, כשחקני משנה בסרט טראגי, להתמודד לבדם עם העצב, החרדה, תחושות האשמה, הבושה, הדיכאון ותגובות נוספות האופייניות לאירוע טראומטי מסוג זה. במחקר ראשון מסוגו בישראל, ראיינה ד״ר נורית גלזר חודיק, עובדת סוציאלית, 30 גברים שחוו אובדן ייחודי זה. לרגל חודש המודעות ללידה שקטה, ישבנו איתה לשיחה על כאב, אובדן ומגדר.

החלום ושברו

"אבלים נשכחים" מכנים אותם.הגדרה מדויקת אשר מחד, נותנת ביטוי לאובדן הגדול ולתחושות האבל המתעוררות בעקבותיו ומאידך, מדגישה את הפער בין עוצמת הכאב לבין חוסר ההכרה של הסביבה את אובדנם ותחושותיהם.

במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, בהנחיית פרופ' נחמי באום מאוניברסיטת בר אילן, ראיינה גלזר חודיק 30 גברים, בגילאים שונים, אשר חוו לידה שקטה בשנים האחרונות. המחקר חשף את המצוקה הרגשית העוצמתית אותה חוו גברים אלה מרגע ההבנה שעומדת להתרחש לידה של תינוקם המת ושנים רבות לאחר האובדן. בראיונות עמם דיווחו הגברים על כאב עמוק המלווה בתחושות בדידות ומצוקה והתייחסו לאובדן שלהם כאל אירוע טראומטי אשר טילטל את עולמם, שינה את חייהם לבלי היכר והותיר אותם חבולים, מופתעים ומבולבלים.

במחקרים הראשונים בנושא שנערכו בשנות ה-80, נמצא כי רמת היגון של גברים לאחר לידה שקטה הייתה נמוכה מזו של נשים, אולם המידע מאז נותר חלקי ומצומצם ולא התייחס לתמורות המשמעותיות שחלו באופן בו גברים תופסים כיום את תהליכי ההיריון, הלידה והאבהות.

"גם אני איבדתי ילד"

"יגון שאינו מוכר" הוא מונח שטבע פרופ' דוקה(Doka), פרופ' לגרונטולוגיה מאוניברסיטת New Rochelle, כדי לתאר יגון עקב אובדן שלא יכול לבוא לידי ביטוי באופן פומבי או שאינו זוכה לתמיכה חברתית. המחקר של גלזר חודיק חושף לראשונה נקודת מבט מורכבת במיוחד על האובדן הלא מוכר אותו חווים גברים לאחר לידה שקטה: "עבורם, האובדן מועצם בעקבות שילוב בין כמה אלמנטים – חוסר הכרה של החברה בקשר הנרקם בין האב לתינוק שברחם עוד בשלב ההיריון, חוסר הכרה באובדן עצמו וחוסר הכרה בקיום ובעוצמת היגון של האב. כל אלה יחד מובילים להעדר לגיטימציה להתאבל על האובדן באופן פומבי." התוצאה של מצב מורכב זה היא שהגברים אינם זוכים להכרה ותמיכה מספקת מהמעגלים המקיפים אותם ושרויים, למעשה, במציאות שעיוורת לצרכיהם.

כשהעולם לא עוצר מלכת

לטענת גלזר חודיק, הגברים שראיינה הופתעו לגלות שהסביבה אינה מוכנה להכיר באבהותם או בתחושות הקשות שהציפו אותם לאחר שאיבדו את בנם או בתם: "הפער, שתיארו כולם ללא יוצא מן הכלל, בין עוצמת הכאב לבין חוסר ההכרה של הסובבים אותם התחיל כבר ביחס שקיבלו מהצוות הרפואי בביה"ח ונמשך גם מבני המשפחה ומחברים. כולם המעיטו להבין או להתייחס כראוי למה שעובר עליהם. חלקם אף כינו את עצמם "אבות שכולים", כינוי שממחיש את עוצמת האובדן אך גם את הפער בין התמיכה המאפיינת לרוב תואר זה לבין המציאות העגומה בשטח שכללה בעיקר ציפיות שהתבדו".

חוסר הלגיטימציה החברתית, לצד הצורך לעמוד בציפיות הסביבה, הוביל רבים מהנחקרים להדחיק את יגונם או להשהות אותו למשך שבועות, חודשים ולעיתים אפילו שנים לאחר האובדן. הם התקשו לבטא את יגונם בפומבי ותפסו את הסביבה הקרובה והרחוקה להם כמגבילה את יכולתם לבטא כאב וקושי: "הם חשו כי מצופה מהם לתמוך בבת הזוג, למלא משימות בירוקרטיות שונות הקשורות ללידה השקטה ולתווך את מה שהתרחש למעגלים המקיפים אותם. ציפיות אלה מנעו מהם להתעסק בכאבם האישי".

"הסיפור הוא לא לידה אלא אובדן. זה לא שייך רק לנשים"

מבחירת המילים בהן השתמשו הגברים כדי לכנות את האובדן שלהן, אפשר להבין מה הייתה משמעותו עבורם. גברים רבים הדגישו שהמונח "לידה שקטה" לא תואם את תחושתם, וצריך למצוא לו שם אחר, שיכלול בתוכו את המילה אובדן: "הסיפור הוא לא לידה, אלא אובדן. זה לא שייך רק לנשים. לידה שקטה זה באמת שם נורא, כי זו לידה אבל זו לא באמת לידה".

למרות שכל המרואיינים הציגו את הטראומה שחוותה האישה כקשה משלהם, כולם גם ציינו את חווית האובדן האישית שלהם כטראומטית: ״באמת מיקה עברה משהו… כאילו יותר גרוע, אבל לא פחות קשה… כאילו, זה גם נכון שהיא עברה יותר, אבל גם נכון שאני גם עברתי את זה באותה רמת קושי".

גברים לא אוהבים לשתף או לדבר על כאב? תחשבו שוב

גלזר חודיק מספרת שבניגוד למחקרים אחרים אשר הדגישו את המורכבות בה נתקלו בגיוס גברים למחקרים העוסקים בתחומים של פוריות ולידה, היא הופתעה מרמת ההיענות של הגברים לקחת חלק במחקר הנוכחי: "תוך 48 שעות מרגע שפרסמנו את הפניה לקחת חלק במחקר ברשתות החברתיות, כבר פנו אלינו 30 גברים בבקשה להשתתף במחקר. אני חושבת שעובדה זו מעידה, יותר מכל, על רצונם של הגברים לשתף בתחושות המלוות אותם מרגע האובדן ולעורר שיח והזדהות גם בקרב גברים אחרים החווים אובדן דומה". בכל המקרים בלט הצורך העז של המרואיינים לדבר. לחלקם הייתה זו הזדמנות ראשונה שבה יכלו לספר מה עבר עליהם בקול רם ובפירוט.

הגבר כיום כבר לא נדרש יותר להיות "מאצ'ו"

"בשנים האחרונות, אנחנו שומעים על יותר ויותר מקרים של גברים המפתחים תגובות רגשיות לאירועים הקשורים בפריון ולידה", מציין ד"ר גלעד בודנהיימר, מנהל מחלקת בריאות הנפש במכבי שירותי בריאות. "ככל שהמעמדות והתפקידים של הגברים והנשים בתוך המשפחה מתקרבים אלה לאלה, אנחנו רואים יותר ויותר גברים הסובלים מדיכאונות אחרי לידה או מצבי דחק אחרים בעקבות לידה שקטה. הגבר כיום כבר לא נדרש יותר להיות "מאצ'ו" ומקבל לגיטימציה להביע את רגשותיו. בעולם של הטיפול המשפחתי, יש בכך בשורה של ממש שכן האישה כבר אינה בודדה במערכה הרגשית ואינה צריכה לשאת את המטען הרגשי לבדה. הגבר נושא גם הוא את חלקו".

אז למי פונים?

חשוב לדעת שהמרפאות לבריאות הנפש של מכבי עומדות לרשותם של גברים אלה ובזכות הכשרות מיוחדות שעברו הצוותים, יכולות לספק מענה למגוון רחב של תגובות הסתגלותיות המאפיינות מצבי אבל כמו במקרה של לידה שקטה.

מעבר לכך, בשנים האחרונות הוקמו מספר עמותות וארגונים עצמאיים המציעים תמיכה נפשית גם לגברים שחוו לידה שקטה, מתוך הבנה שגברים זקוקים למענה שונה מזה של נשים: "אבא" מרכז נעמ״ת לאבות ועמותות כמו "נרות של תקווה" ו"ניצוצות ענבר" הם רק חלק מהם.