לא להכריח, כן לחשוף: כך תסייעו לתינוק שלכם לפתח חוש טעם מגוון

תמיד טוענים ש"על טעם ועל ריח – אין להתווכח", אבל זה לא אומר שאי אפשר להרגיל את התינוק למגוון טעמים ומרקמים. איך? קבלו טעימה

אכילה בררנית של ילדים מתחילה לעתים כבר בינקות. בעזרת דוגמה אישית, גיוון וסבלנות, אתם כהורים יכולים לסייע להם לפתח את חוש הטעם. למעשה, מרגע שהתינוק שלנו נולד, אין כמעט רגע שהוא לא לומד בו משהו. הוא לומד להכיר את הסביבה, הוא לומד לזחול וללכת, הוא לומד את העולם. כל החושים מעורבים בלמידה הזאת, החל מהראייה והשמיעה ועד חוש המישוש וחוש הטעם. וטעם, כך כדאי לדעת, הוא עניין שניתן ללמוד ולפתח. זאת, משום שבני האדם הם ככל הנראה היצורים המפותחים ביותר גם בתחום זה והמזון עבורנו הוא הרבה יותר מצורך הישרדותי גרידא. במהלך חיינו אנו מפתחים חיבה או סלידה לטעמים ומרקמים ומגבשים העדפות בכל מה שנוגע למזון שלנו. אמנם, הטעם שלנו גם משתנה לאורך השנים, אך בדיוק כפי שתקופת הינקות מהווה שלב מכריע שיעצב את דמותנו ואופיינו, כך היא גם מהווה שלב מכריע בהתפתחות הטעם שלנו. וגם אם ברגע הראשון אולי נדמה שהמיומנות הזאת של אכילת מגוון טעמים ומאכלים היא מיומנות פחות נחוצה ממיומנויות אחרות, הרי שמחשבה מעמיקה יותר מבהירה את החשיבות בדבר. אכילה מגוונת חיונית לתזונה מאוזנת, ויש לה גם השפעות חברתיות בהמשך. אז איך מסייעים לתינוק לרכוש חוש טעם מאוזן? איך מונעים מצב שתינוק יגדל להיות בוגר בררן שתזונתו אינה מגוונת דיה? הנה כמה טיפים שימושיים

חוש הטעם מתפתח עוד בשלב ההיריון
כדי להבין את חוש הטעם, נצטרך להתחיל להתחלה. וההתחלה הזו היא באמת התחלה – למעשה עוד לפני שהתינוק יוצא לאוויר העולם. מערכת הטעם מתחילה להתפתח בשליש הראשון ובתחילת השליש השני להריון (6-18 שבועות). על הלשון מפוזרים קולטנים של בלוטות הטעם אשר מבחינים בין טעמים מתוק, מלוח, חמוץ ומר. מחקרים מראים שתינוקות נולדים עם העדפה מולדת לטעם המתוק ועם דחייה מולדת לטעם מר. אך חשוב לזכור כי בחירות המזון שלנו מושפעות מחושים נוספים מלבד הטעם, כמו חוש הראייה, חוש הריח, חוש המישוש וחוש השמיעה.

לטעמים שאנו מכירים (מתוק, מר, מלוח, חמוץ) מתווסף הטעם החמישי שנקרא UMAMI (לקוח מהשפה היפנית ופירושו "טעים") אשר אחראי על הגברת הטעם. גם חוש הריח (ארומה) מחזק את חוש הטעם. החריף, בניגוד למה שחושבים רבים, אינו נחשב לטעם כי אינו נקשר לקולטנים של טעם אלא לקולטנים המתווכים תחושה של כאב.

חלב אם: טעים בהתאמה אישית
מן הסתם, הפעם הראשונה שהתינוק באמת חווה טעם הוא כאשר הוא יוצא מרחם אמו ומתחיל לינוק. חלב האם הוא למעשה המזון הראשון שבא אל פיו של התינוק (אם הוא אכן יונק) והוא בעל מתיקות אשר מותאמת להעדפתו הטבעית של היילוד ובהרכבו מצויה אותה מולקולת ה-Umami , אשר מגבירה את חווית הטעם.

ארוחה משפחתית ודוגמה אישית – מתכון לפתיחות לטעמים
אולם, למרות שבשלב זה התינוק עצמו צורך רק חלב, כבר מרגע זה מתחילות להתפתח אצלו העדפות לגבי טעמים. מחקרים מראים שלתזונת האם בזמן ההיריון יש השפעה על העדפות המזון של התינוק. בנוסף, מרגע שעוברים באופן הדרגתי מהנקה להאכלה, נמצא כי חשיפה הדרגתית וממושכת למגוון מזונות בעלי טעמים ומרקמים שונים משפרים היענות בקרב תינוקות וילדים. נמצא שילדים הגדלים במשפחות שבהן אוכלים תזונה מגוונת, נוהגים להיות אכלנים פחות בררנים.

חשיפה הדרגתית חוזרת ונשנית, לצד דוגמה אישית של ההורים וארוחות משפחתיות, הינן דרך החינוך המועדפת המשפרת אכילה מגוונת בקרב ילדים.

ככל שאנו מתבגרים מתרחשת ירידה בעוצמת הטעמים, ירידה בכמות הקולטנים של טעם על הלשון ולכן הצורך בטעמים מתוקים ומלוחים, שהם דומיננטיים יותר מאחרים, הולכת ועולה.

חשיפה לטעמים ולמרקמים – רתיעה היא תגובה טבעית
החשיפה לטעמים חדשים מתחילה לרוב בגיל 6 חודשים ובהתאם לסימני המוכנות של התינוק עם התחלת הצגת "מזון משלים" שמתבטא בטעימות ראשוניות.

בתחילה, התינוק מקבל מזון טחון – ולא רק משום שאין לו שיניים, אלא כדי לאפשר הסתגלות ולהפחית תחושת הקאה על ידי רפלקס ההקאה הקרוי GAG. בחודשי חייו הראשונים של התינוק, האזור בחלל הפה והלוע האחראי על הפעלת הרפלקס הינו קדמי ורגיש יותר. עם ההתנסות ההדרגתית באכילה ובמרקמים שונים בהתאם לשלב ההתפתחותי, הוא הופך להיות קהה ואחורי, וכך מופעל פחות.

לאור האמור, סביר שתינוקות שמתנסים באכילה ראשונית או במרקם חדש, יגיבו באופן המדמה תחילה של הקאה. מטרתו של תהליך זה הוא לקדם את עיסת המזון שיש בפה כלפי חוץ כדי למנוע חנק. לכן, אין צורך להיבהל או להירתע מתגובת התינוק בתחילת החשיפה למזונות חדשים. הרפלקס הנ"ל הוא הגנתי ומשתכלל עם ההתנסות. רמת הרגישות של רפלקס ההקאה משתנה בין אנשים והוא בעל דרגות רגישות שונות. חשוב גם לדעת שלא כל הילדים מגיבים אותו דבר, כך שלא כל ילד יירתע מאותם מזונות באותה עוצמה.

שכלול טעמים? יש דבר כזה
ישנם ילדים אשר סולדים מטעמים או מרקמים מסוימים. ניתן לסייע להם בשכלול הטעמים והמרקמים בעזרת טיפול תזונתי וחישתי, שעיקרו תרגול והתקדמות הדרגתית על ידי חשיפה חוזרת ונשנית לצד סבלנות. לשם כך מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע בהתאם לקושי של הילד.

עם זאת, יש גם מאכלים שהתגובה אליהם ככל הנראה לא תשתנה, ביניהם כוסברה. בדרך כלל נוהגים לומר בבדיחות הדעת שהעולם נחלק לאלה שאוהבים כוסברה ולאלה שמתעבים אותה. זה נכון, אבל יש לזה סיבה. מסתבר שבין מולקולות הריח של עלי הכוסברה מסתתרת קבוצה של מולקולות (השייכות למשפחת האלדהידים), אשר מפעילה אצל חלק מהאנשים מנגנונים ביולוגים של הגנה עצמית אשר נקשרים לחוויה של מזון שיכול להיות מזיק או רעיל. ויש גם סברה נוספת, שהתגובה לכוסברה היא גנטית. אין מספיק עדויות בנושא והדעה עליו נותרת במחלוקת – אך המסקנה המתבקשת היא שבסופו של דבר, לא כל מזון אפשר לשכנע אדם לאהוב או לאכול, וכוסברה היא דוגמה אחת לכך. אם אתם אוהבים לאכול מאכלים מתובלים בכוסברה והילדים מסרבים לאכול, ככל הנראה עדיף להניח להם ולהתאים עבורם מאכלים אחרים שהם אוהבים, משום שלא כל טעם הוא טעם נרכש.

איך לחשוף את התינוק לטעמים ולמרקמים חדשים?
הנה כמה טיפים מעשיים לחשיפת התינוק לטעמים ולמרקמים חדשים:
מזון טחון – מתי וכמה?
התחילו לחשוף למרקמים וטעמים באופן הדרגתי. התחילו במזון במרקם טחון חלק, ובהדרגה טחנו פחות או מעכו את המזון בעזרת מזלג. ניתן לשלב את המרקמים השונים כדי לאפשר הסתגלות הדרגתית. יש ילדים שלא אוהבים את המרקם הטחון או המעוך. במקרה כזה ניתן לשלב מזונות בצורת אצבע, שהם מאוד רכים ונימוחים, כמו פירות או ירקות מאודים, לצד המנה הטחונה. כך יתאפשר לילדכם גם לחוש תחושת עצמאות ולהתנסות בעצמו בחקירה של המזון הכרת המרקם, התחושה, הריח, הנראות, ולבסוף הטעם.

מזון המכיל ברזל
כדאי להתחיל עם חשיפה של ירקות ופירות ולאחר מכן לשלב מנה העשירה בברזל במנת הירקות, למניעת אנמיה כמו קטניות מסוגים שונים (עדשים, גרגרי חומוס, שעועית וכו'), הודו, עוף, בקר, דג וכו'. יש לבסס מנה עשירה בברזל לפני שפונים למוצרי חלב, מכיוון שהמרקם הרך והקטיפתי של מוצרי חלב יכול לעכב את רצון הילד להתנסות באתגרים אחרים. כמובן, גם להורים קל יותר לשלוף מעדן חלב, ועדיף להימנע מכך (מגביר סיכוי לאנמיה).

פחות מלח, פחות סוכר
הימנעו מתוספות של מלח וסוכר למזון, מכיוון שאלו טעמים שיש העדפה טבעית אליהם. זה עלול לגרום לילדכם לגלות פחות עניין במזונות בריאים אחרים, כמו ירקות, קטניות ועוד.

לא להכריח
חשיפה לטעמים ולמרקמים חדשים צריכה להיעשות בהדרגתיות ותוך הקפדה על שיתוף פעולה מצד הילד. אל תכפו עליו טעמים ומרקמים שהוא סולד מהם, שכן פעולה כזו יכולה רק לגרום לו "להינעל" ולפתח סלידה שיהיה קשה לו להתגבר עליה בעתיד. כאשר הילד מסובב את הראש ומביע חוסר רצון לאכול, יש לכבד את בחירתו. מה שכן, ניתן להשתמש במזון מתווך כדי לחשוף לטעמים נוספים. לדוגמה, אם הילד רגיל לאכול שניצלים, אפשר לנסות להכין לו שניצל דג, אפשר להשתמש בטחינה לתיבול של ירק חדש וכו'.

גיוון ואיזון
חשוב לשמור על מגוון של ירקות, פירות, חלבונים, פחמימות, שומנים ממקורות איכותיים, ולהפחית צריכה של מזונות מעובדים המכילים כמויות גבוהות של סוכר ומלח שיכולות לפגוע בהסתגלות למזונות אחרים.

• המידע באדיבות נטעלי קירשטיין, תזונאית קלינית המתמחה בתזונת תינוקות וילדים, הפרעות האכלה בגיל הרך ושיפור הרגלי אכילה בילדים במכבי