תפרחת הילדות – אבעבועות רוח

אבעבועות רוח. בעבר, נתקלו ילדים רבים בתופעה זו, בה מופיעה נקודה אחת על העור ופתאום שלפוחית נוספת, ועם הזמן פריחה מגרדת מפוזרת, מציקה ומעצבנת. לעיתים מלווה בחום, לעיתים בחולשה. הנגעים מרובים ולא יפים מבחינה קוסמטית ולרוב הורים חושבים שהטיפול בנגע נועד למנוע את היווצרות הצלקות מהגרד, אולם בפועל מחלת אבעבועות עלולה להיות מסוכנת.

ד"ר אבישי קרן, מומחה ברפואת ילדים במכבי, מסביר על המחלה שהפכה חלק בלתי נפרד מתקופת הילדות שלנו.

"את המחלה המוכרת לנו מתקופת הילדות מחולל הווירוס וָריצֶלָה זוֹסטֶר (בן משפחה של ההרפס, אשר גורם לפצעי חום בשפתיים). הווירוס פוגע לרוב בילדים קטנים, בתקופת האביב (חודשים מרס – מאי). הסימפטומים כוללים חום, עייפות, או כאב גרון ותוך 24 שעות תופיע פריחה עם שלפוחיות.
ב- 3-4 ימים שלאחר מכן הנגעים יתרבו ותתווסף תחושת גרד", אומר ד"ר קרן.
"בילדוּת הפגיעה היא קלה ולרוב מערבת את העור בלבד וחולפת ללא כל טיפול. בגיל מבוגר יותר יכול הווירוס לעבור "שפעול" מחדש ולגרום למחלה הידועה כ"שלבקת חוגרת" (Herpes Zoster), המתאפיינת בפריחה בצורת חגורה או פס (המקביל לאיזור השפעה של עצב תחושתי אחד או יותר) על חצי גוף.

כיום יש חיסון, הניתן כרוטינה במסגרת טיפת חלב, יחד עם חיסון האדמת, חצבת וחזרת, בגיל שנה ובכיתה א' וכתוצאה מכך שכיחות המחלה בילדים בימנו ירדה מאד".

"הווירוס עצמו מדבק מאוד ועובר באמצעות טיפות קטנות מאוד שמקורן במערכת הנשימה של הילד החולה והמרחפות באויר. ההדבקה יכולה להתרחש גם אם לא היה מגע ישיר עם החולה. הווירוס דוגר בגופו של הילד שנדבק במשך שבועיים עד שלושה שבועות, עד שמופיעה הפריחה האופיינית של אבעבועות הרוח. בתקופת הדגירה נראה הילד בריא לחלוטין ללא כל סימן למחלה. המחלה מידבקת החל מהיומיים האחרונים של תקופת הדגירה (יומיים לפני הופעת הפריחה על הגוף) ועד שהנגעים העוריים מתייבשים לחלוטין".

ישנם גם סיבוכים אפשריים: זיהום עורי משני, כתוצאה מחדירת חיידקים אל הגלדים;
דלקת ריאות,  המסוכנת יותר אצל מבוגרים, זכרים, מעשנים ובזמן הריון; סיבוכים במערכת העצבים והמוח, אם הוירוס חודר אליהם; וכן מעורבות מערכת העיכול: דלקת כבדית (הפטיטיס) איננה שכיחה אך קורית בעיקר בבעלי כשל חיסוני.
הסיבוך הקשה ביותר אולי, הוא הדבקה בזמן הריון לאישה אשר אינה מחוסנת כנגד אבעבועות רוח. הדבקה שכזו יכולה לגרום למומים קשים במבנה השלד של העובר, בייחוד בגפיים.

"הטיפול במחלה הוא באמצעות תרופה הנקראת אָציקלוֹביר (מוכרת גם בשמה המסחרי זוֹבירָקס). במקרים מסוימים אפשר למנוע את המחלה ע"י מתן חיסון תוך 3 ימים מחשיפה לילד עם זיהום, או ע"י מתן נוגדנים (אימוּנוֹגלוֹבוּלינים), בעיקר לחולים בסיכון גבוה אשר נחשפו לנגיף (כמו נשים בהריון, בעלי כשל חיסוני וכד').