כך תסייעו לתינוק שלכם לפתח את חוש הטעם שלו

זמן קריאה: 4 דקות
|
26 ביול' 2018

מרגע שאנו נולדים מתחיל לתהליך ארוך של למידה והתנסות המעצב את דמותנו בכל מישור אפשרי של החיים. אנו נעזרים בחושים שלנו על מנת לחוות את העולם החדש שמסביבנו ובדיוק כפי שאנו מביטים, שומעים ונוגעים, אנו גם טועמים…. בני האדם הם ככל הנראה היצורים המפותחים ביותר גם בתחום זה והמזון עבורנו הוא הרבה יותר מצורך הישרדותי גרדא ובמהלך חיינו אנו מפתחים חיבה או סלידה לטעמים ומרקמים ומגבשים העדפות בכל מה שנוגע למזון שלנו. אך בדיוק כפי שתקופת הינקות מהווה שלב מכריע שיעצב את דמותנו ואופיינו, כך היא גם מהווה שלב מכריע בהתפתחות אותה אנינות טעם. נטעלי קירשטיין, B.Sc מדעי התזונה, תזונאית קלינית מתמחה בתזונת תינוקות וילדים, הפרעות האכלה בגיל הרך ושיפור הרגלי אכילה בילדים במכבי, הכינה עבורכם סקירה חשובה וגם כמה טיפים בנושא שאם תעזרו בהם, יסייעו לתינוק שלכם לרכוש לעצמו חוש טעם מאוזן וימנעו מצב בו יגדל להיות בוגר בררן שתזונתו אינה מגוונת דיה

הבה נתחיל בהבנה בסיסית של חוש הטעם. מערכת הטעם מתחילה להתפתח בשליש הראשון ובתחילת השליש השני להריון (6-18 שבועות). על הלשון מפוזרים קולטנים של בלוטות הטעם אשר מבחינים בין טעמים מתוק, מלוח, חמוץ ומר (לא שכחתי את החריף, בהמשך נחזור אליו). מחקרים מראים שתינוקות נולדים עם העדפה מולדת לטעם המתוק ועם דחיה מולדת לטעם מר. אך חשוב לזכור כי בחירות המזון שלנו מושפעות מחושים נוספים מלבד הטעם כמו חוש הראייה, חוש הריח, חוש המישוש וחוש השמיעה.

לטעמים שאנו מכירים (מתוק, מר, מלוח, חמוץ) מתווסף הטעם החמישי שנקרא UMAMI (לקוח מהשפה היפנית ופירושו "טעים") אשר אחראי על הגברת הטעם. גם חוש הריח (ארומה) מחזק את חוש הטעם. החריף, בניגוד למה שחושבים רבים, אינו נחשב לטעם כי אינו נקשר לקולטנים של טעם אלא לקולטנים המתווכים תחושה של כאב.

חלב האם הוא למעשה המזון הראשון שבא אל פיו של התינוק (אם הוא אכן יונק) והוא בעל מתיקות אשר מותאמת להעדפתו הטבעית של היילוד ובהרכבו מצויה אותה מולקולת הUmami אשר מגבירה את חווית הטעם.

מחקרים מראים שלתזונת האם בזמן ההיריון יש השפעה על העדפות המזון של התינוק. בנוסף, מרגע שעוברים באופן הדרגתי מהנקה, להאכלה, נמצא כי חשיפה הדרגתית וממושכת למגוון מזונות בעלי טעמים ומרקמים שונים משפרים היענות בקרב תינוקות וילדים. נמצא שילדים הגדלים במשפחות בהם הוריהם אוכלים תזונה מגוונת נוהגים להיות אכלנים פחות בררנים.

היום המודעות הולכת וגוברת לכך שחשיפה הדרגתית חוזרת ונשנית, "מודלינג" של ההורים (מה שקרוי – דוגמה אישית) וארוחות משפחתיות הינן דרך החינוך המועדפת המשפרת אכילה מגוונת בקרב ילדים.

ככל שאנו מתבגרים מתרחשת ירידה בעוצמת הטעמים, ירידה בכמות הקולטנים של טעם על הלשון ולכן הצורך בטעמים מתוקים ומלוחים, שהם דומיננטיים יותר מאחרים, הולכת ועולה.

החשיפה לטעמים חדשים מתחילה לרוב בגיל 6 חודשים ובהתאם לסימני המוכנות של התינוק עם התחלת הצגת "מזון משלים" שמתבטא בטעימות ראשוניות. המרקם הראשוני המוצג לרב הוא טחון חלק כדי לאפשר הסתגלות ולהפחית עוררות של תחושת הקאה על ידי רפלקס ההקאה הקרוי "Gag". עם הלידה, האזור בחלל הפה והלוע האחראי על הפעלת הרפלקס, הינו קדמי ורגיש יותר ועם ההתנסות ההדרגתית באכילה ובמרקמים שונים בהתאם לשלב ההתפתחותי, הוא הופך להיות קהה ואחורי יותר וכך מופעל פחות. לאור האמור, סביר שתינוקות שמתנסים באכילה ראשונית או במרקם חדש, יגיבו באופן המדמה תחילה של הקאה. מטרתו של תהליך זה הוא לקדם את עיסת המזון שיש בפה כלפי חוץ כדי למנוע חנק, משמע, הרפלקס הנ"ל הוא הגנתי ומשתכלל עם ההתנסות. רמת הרגישות של רפלקס ההקאה משתנה בין אנשים והוא בעל דרגות רגישות שונות. חשוב שנכיר בו כדי שלא נבהל ונזהה שמדובר בחלק טבעי מתהליך התפתחות התינוקות. יש לציין כי לא כל הילדים מגיבים אותו דבר ולכן לא נצפה בהכרח אצל כל ילד לתגובתיות מוגברת מרפלקס זה.

ישנם ילדים אשר סולדים מטעמים או מרקמים מסוימים וניתן לסייע להם בשכלול הטעמים והמרקמים בעזרת טיפול תזונתי וחישתי שעיקרו תרגול והתקדמות הדרגתית על ידי חשיפה חוזרת ונשנית לצד סבלנות. לשם כך מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע בהתאם לקושי של הילד.

ומה באשר לשאלת השאלות הנוגעת לדיכוטומית הכוסברה? ובכן, העובדה שהעולם נחלק בגסות לכאלו ששונאים אותה ואחרים שאוהבים מאד, נעוצה בשני גורמים מרכזים: הראשון, מסתבר שבין מולקולות הריח של עלי הכוסברה מסתתרת קבוצה של מולקולות (השייכות למשפחת האלדהידים) אשר מפעילה אצל חלק מהאנשים מנגנונים ביולוגים של הגנה עצמית אשר נקשרים לחוויה של מזון שיכול להיות מזיק או רעיל. הסיבה השנייה נעוצה בסברה שהתגובה לכוסברה היא גנטית אך אין מספיק עדויות בנושא והדעה עליו נותרת במחלוקת.

לסיום, הנה כמה טיפים מעשיים בהם תוכלו להיעזר בתהליך חשיפת התינוק לטעמים ומרקמים חדשים:

  1. התחילו לחשוף למרקמים וטעמים באופן הדרגתי – התחילו במזון במרקם טחון חלק ובהדרגה תטחנו פחות או תמעכו את המזון בעזרת מזלג. ניתן לשלב את המרקמים השונים כדי לאפשר הסתגלות הדרגתית. ישנם ילדים שלא אוהבים את המרקם הטחון או המרקם המעוך במקרה כזה ניתן לשלב מזונות בצורת אצבע שהם מאוד רכים ונימוחים כמו פירות או ירקות מאודים לצד המנה הטחונה. כך יתאפשר לילדכם גם לחוש תחושת עצמאות ולהתנסות בעצמו בחקירה של המזון הכרת המרקם, התחושה, הריח, הנראות ולבסוף הטעם.
  2. כדאי להתחיל עם חשיפה של ירקות ופירות ולאחר מכן לשלב מנה העשירה בברזל במנת הירקות למניעת אנמיה כמו קטניות מסוגים שונים (עדשים, גרגרי חומוס, שעועית וכו'), הודו, עוף, בקר, דג וכו'. יש לבסס מנה עשירה בברזל לפני שפונים למוצרי חלב כיוון שהמרקם הרך והקטיפתי של מוצרי חלב יכול לעכב את רצון הילד להתנסות באתגרים אחרים וגם להורים תמיד יהיה קל יותר לשלוף מעדן חלב (מגביר סיכוי לאנמיה).
  3. הימנעו מתוספות של מלח וסוכר למזון כיוון שאלו טעמים שיש העדפה טבעית אליהם וזה עלול לגרום לילדכם לגלות פחות עניין במזונות בריאים אחרים כמו ירקות, קטניות ועוד אשר מסייעים בשמירה על הבריאות.
  4. חשיפה לטעמים ומרקמים חדשים צריכה להיעשות בהדרגתיות ותוך הקפדה על שיתוף פעולה מצד הילד. אל תכפו עליו טעמים ומרקמים שהוא סולד מהם שכן פעולה כזו יכולה רק לגרום לו "להינעל" ולפתח סלידה שיהיה קשה לו להתגבר עליה בעתיד. כאשר הילד מסובב את הראש ומביע חוסר רצון לאכול יש לכבד את בחירתו. מה שכן, ניתן להשתמש במזון מתווך כדי לחשוף לטעמים נוספים לדוגמא ילד שרגיל לאכול שניצלים אפשר לנסות להכין לו שניצל דג, אפשר להשתמש בטחינה לתיבול של ירק חדש וכו'.
  5. חשוב לשמור על מגוון של ירקות, פירות, חלבונים, פחמימות, שומנים ממקורות איכותיים ולהפחית צריכה של מזונות מעובדים המכילים כמויות גבוהות של סוכר ומלח שיכולות לפגוע בהסתגלות למזונות אחרים.