דיכאון ובריאות העצם

אומרים שגוף ונפש קשורים זה בזו. האמירות האלה הן נכונות בהחלט . מחלה פיזית יכולה במקרים רבים להשפיע גם נפשית על אדם וכמובן שינויים ומשברים נפשיים שחלים אצלו משפיעים על בריאות גופו. מחקר חדש מצא כי דיכאון קליני מהווה גורם סיכון משמעותי לירידה במסת עצם המביאה למחלת האוסטיאופורוזיס.

במחקר ניתחו בחוקרים תוצאות של 23 מחקרים שנערכו ב-8 מדינות ושהשוו את צפיפות העצם בין 2,327 אנשים עם דיכאון לעומת 21,141 אנשים ללא דיכאון. תוצאותיו מראות באופן ברור שדיכאון מהווה גורם סיכון משמעותי לירידה בצפיפות עצם וכן שדיכאון קשור בהגברת הפעילות של תאים הורסי עצם (אוסטאוקלסטים). החוקרים גילו גם שהקשר בין דיכאון לירידה בצפיפות עצם גדול יותר בנשים מאשר בגברים ובמיוחד בנשים צעירות יחסית לפני הפסקת המחזור החודשי יותר מאשר בנשים מבוגרות.

הקשר בין דיכאון לצפיפות עצם היה חזק במיוחד במחקרים שבהם נבדקו חולים עם דיכאון קליני על ידי פסיכיאטר לעומת מחקרים שנערכו בקהילה, שבהם נקבע המצב הדיכאוני על ידי שאלוני דווח עצמי. "תוצאות המחקר הנוכחי תומכות בהכללת דיכאון קליני כגורם סיכון חשוב לאוסטיאופורוזיס, שהשלכותיו הן הצורך בעריכת מעקב צמוד אחרי צפיפות עצם וסמנים נוספים לאוסטיאופורוזיס בחולי דיכאון", מסכמים החוקרים.

פנינו אל ד"ר ירחמיאל ברבר, פסיכיאטר מומחה ומנהל מערך בריאות הנפש במחוז מרכז של מכבי שרותי בריאות, כדי לקבל עוד התייחסות לתוצאות המחקר. "אני מסכים כי למרות שזה מחקר ראשוני ולא קיים הרבה ידע בנושא, אין חולקין על העובדה כי דיכאון גורם לשינויים פיזיולוגים בגוף: "ידוע לנו על קשר בין דיכאון למחלות קשות כמו סוכרת. עוד ידוע כי דיכאון יכול לגרום להחרפה בבעיות גופניות ולסיבוכים נוספים כך שבהחלט יתכן כי דיכאון גורם לעלייה בפעילות של תאים הורסי עצם ולכן מגדיל את הסיכון ללקות באוסטיאופורוזיס. קרוב לוודאי שצריך לאבחן יותר את הדיכאון, כי הטיפול בו יכול למנוע השלכות בריאותיות שליליות בגיל המבוגר ובגיל הביניים".