תסמיני היריון אצל גברים – זה אמיתי ויש לזה אפילו הגדרה קלינית
בסרט הדוקומנטרי זוכה-האוסקר, "משפחת הקיסרים", יש סצינה מרתקת שנותנת הצצה נדירה לתהליך ההיריון אצל הפינגווינים. אחרי הזיווג, אמא פינגווינית מטילה ביצה ומניחה אותה לרגליו של אבא פינגווין. במשך חודשיים שלמים, אותו אבא פינגווין דוגר על הביצה, שומר עליה מציפורי הטרף ומהקור העז באנטרטיקה. בתום אותם חודשיים, הוא מאבד מחצית ממשקל גופו.
אז לא, הסרט "משפחת הקיסרים" ממש לא נחשב לקומדיה. להיפך. מיליוני צופים ברחבי העולם התרגשו עד דמעות מסצינה הזו. אבל משום מה, כשזה קורה מחוץ לממלכת החיות וגברים מספרים שהם חווים תסמיני היריון דומים לאלה של בנות הזוג שלהם, הם זוכים להרמת גבה ולעג.
אז בואו רגע נבהיר כאן משהו: גברים רבים מרגישים שינויים במצב הרגשי שלהם במהלך ההריון של בנות זוגם, וחלק מהם אפילו עלולים לסבול מתסמיני היריון גופניים. וכן, יש לזה אפילו הגדרה קלינית.
"מאמי, יש לי בחילה"
תסמונת קובאד קוראים לזה. גברים שמפתחים תסמיני היריון במקביל לבנות הזוג שלהם, ממש לפני שהם הופכים עצמם לאבות. סביר להניח שלא שמעתם על זה פשוט כי לא מדברים על זה מספיק.
את המונח הטביע לראשונה האנתרופולוג הבריטי אדוארד ברנט טיילור כבר בשנת 1865. מתברר שבתרבויות שונות בעבר הרחוק, היה נהוג לבצע טקסים לקראת הלידה. האישה היתה שוכבת ומתפתלת מכאבי הצירים בזמן שהגבר היה מבריח את הרוחות הרעות באמצעות חיקוי של בת הזוג בזמן הצירים. מעצבן, נכון?
ד"ר שרון פלגי, הפסיכולוגית הארצית של מכבי, מציעה זוית אחרת לטקס הזה שנקרא אז טקס קובאד: יתכן שזו היתה אחת הדרכים בהן ניסו אז לשתף את הבעל בתהליך הלידה של בת זוגתו, להביע אמפתיה ושותפות בתהליך, ולאפשר לו להגן בכך על בת זוגו ועל התינוק שאמור להוולד".
מחקרים נוספים שבוצעו מאז הראו כי גברים נוטים לסבול מתסמינים דמויי הריון לאורך כל תקופת ההיריון של בנות הזוג ולא רק בשלב הלידה. טיילור ייחס את זה לאמפתיה או לקומפתיה, כלומר תגובה פיזית למחלה של אדם קרוב אחר. התסמינים הפסיכולוגיים במקרה הזה עלולים לכלול חרדה, דיכאון, קשיי שינה, אי שקט, עצבנות וירידה בחשק המיני. התסמינים הפיזיים מתמקדים יותר בבחילות, הקאות, התכווצויות ברגליים, שינויים בתיאבון, טחורים, כאבי גב, עלייה או ירידה במשקל ואפילו גירוי בפטמות.
ואם חשבתם שמדובר בתסמונת נדירה, תחשבו שוב. מחקרים מראים ש- 11%-50% מהגברים כיום חווים תסמינים דומים לאלו שחוות בנות זוגם, במינונים משתנים. יותר מזה, ב-90% מהיריונות, בן הזוג חווה לפחות תסמין אחד כזה. העניין הוא שהוא לא מקשר אותו בדר"כ עם ההיריון של בת הזוג.
אז מה עומד מאחורי התסמונת המרתקת הזו?
יש חוקרים שחושבים שמדובר בבעיה פסיכולוגית. כלומר, במהלך ההיריון, יש טשטוש בהבחנות המגדריות ובתפקידים של הגבר והאישה בזוגיות. הגבר מרגיש מיותר ומחוץ לתמונה ואז בעצם מתחיל לפתח סימפטומים כתגובה לקנאה שלו בבת הזוג.
חוקרים אחרים חושבים שמדובר דווקא בבעיה פיסית נטו. האב לעתיד מוטרד מאוד מהשינויים הצפויים בחייו ופשוט מתחיל לאכול יותר, או כצורך של הגוף להתנחם או סתם כי בת הזוג שלו אוכלת יותר והוא מצטרף אליה. גם את התנודות במצבי הרוח אפשר להסביר באופן פיסיולוגי- ברגע שהגבר מעלה במשקל, יש לו יותר רקמת שומן והיא הופכת את הטוסטסטרון לאסטרוגן. האסטרוגן מביא איתו את התנודות במצבי הרוח וגם את הבחילות. ומה לגבי נדודי השינה, אתם שואלים? ברגע שבת הזוג לא ישנה טוב בלילה, סביר להניח שגם הגבר לא יישן עמוק כמו שישן לפני כן. החסך בשינה רק יעצים את המתחים ויביא איתו תסמינים נוספים.
גברים בשינוי: אבהות במאה ה-21
אבל יש עוד משתנה שכדאי להזכיר בהקשר הזה. כולנו מכירים את חלוקת התפקידים שהיתה מקובלת לאורך ההיסטוריה – הגבר הוא האחראי לפרנסת המשפחה בעוד שהאישה בבית, אחראית לגידול הילדים. במהלך העשורים האחרונים ובמקביל להתבססותן של הנשים בשוק העבודה, החל תהליך מואץ של שינוי חלוקת התפקידים במשפחה.
ד"ר שרון פלגי, פסיכולוגית ארצי במכבי שירותי בריאות, חושבת שגם לשינוי משמעותי זה יש תפקיד חשוב באופן בו הגבר חווה את ההיריון, הלידה והמעבר להורות: "שינוי זה בחלוקת התפקידים המגדרית הביא ליצירתה של אבהות מסוג חדש – אבות שמתנענעים על כדור ענק ונושמים יחד עם בת הזוג בשיעורי הכנה ללידה, דורשים מהמעסיק שלהם לפחות שני ימי עבודה בשבוע בהם הם יוצאים מוקדם כדי להיות עם הילדים, משתתפים באסיפות הורים ולוקחים חלק פעיל בקבוצות הווטסאפ האינסופיות. יותר ויותר גברים מצהירים על רצונם להיות הורים מעורבים, מגלים הנאה וסיפוק בתפקידם ההורי ומבלים בממוצע שעות רבות יותר עם ילדיהם, הכל מתוך רצון לחזק עימם את הקשר ולהיות אבות משפיעים ומשמעותיים".
מתברר שהטבע מכין גם את הגברים לקראת הלידה
מחקר באוניברסיטת מישיגן ביקש מזוגות בהיריון 4 דגימות רוק במהלך הלידה ובדק את רמות הטוסטסטרון, האסטרדיול, הקורטינול והפרוגסטרון בגופם. באופן טבעי, אצל הנשים גילו עליה בכל ארבעת ההורמונים. מה שהפתיע היה לגלות אצל הגברים דווקא ירידה ברמות הטוסטסטרון והאסטרדיול. מחקר המשך מצא שלקראת סוף ההיריון, רמת הורמון הפרולקטיון עלתה ב-20% אצל הגברים. כן, כן, אותו פרולקטיון שגורם לנשים לבכות יותר. בקיצור, יש לנו כאן עוד דוגמה לנפלאות הטבע – אבות לעתיד שחווים גם הם שינויים הורמונליים. ומי במיוחד? אותם אבות שנוטים להיות מעורבים יותר בחיי התינוק, לתמוך יותר בבת הזוג ולעזור יותר בעבודות הבית.
מסימפטיה לאמפתיה
בשנת 2013 פורסמו ממצאי מחקר ב-Medical Science Monitor שניתח את תופעת הקובאד אצל 143 גברים פולנים שציפו לילד. כל הגברים השתתפו בקורס הכנה ללידה במהלך השליש השלישי להיריון והחוקרים בחנו את תדירות הופעת תסמיני הקובאד אצלם ועד כמה הם היו קשורים לרמת האמפתיה שלהם. נמצא שמי שחוו יותר תסמינים מהרשימה היו הגברים הרגישים יותר, אלה שקשובים יותר למה שעובר על בת הזוג שלהם ומגיבים בהתאם.
"אם בעבר היה נהוג לחשוב שגברים מנותקים יותר מההיריון או לא מחוברים אליו, היום כבר יודעים שגברים נוטים לדאוג מכל דבר סביב כל הנושא", מדגיש ד"ר דני דרבי, פסיכולוג, מייסד ומנהל בקוגנטיקה, מרכזי מומחים לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי: "גם מעניין הכניסה להיריון, גם ממהלך ההיריון וגם מאיך ייראו החיים שלהם לאחר הלידה. בשנים האחרונות אפשר לראות שינוי משמעותי ביחס של גברים להיריון וללידה. הדאגות שלהם יכולות להתחיל כבר משלב הניסיון להיכנס להיריון עם שאלות כמו 'האם נצליח? עד כמה מהר'? יש דחף ורצון לעשות בדיקות רפואיות רבות ולפעמים, יש תחושת אשמה ובושה, במיוחד אם מדובר בבעיות פוריות של הגבר. אחר כך, עם הכניסה להיריון, מתחילות החששות סביב ההיריון עצמו. לקראת סוף ההיריון מתחילות הדאגות סביב איך התינוק ישפיע על הזוגיות ואיך ייראו החיים המשותפים שלהם כמשפחה. מהניסיון שלי אני יכול לומר שגברים רבים מרגישים פחות בנוח לפתוח את הנושא בפני בת הזוג שלהם גם כדי לא להעמיס עליה וגם כי הנטיה הטבעית של גברים היא לשתף פחות", מסכם ד"ר דרבי.
הכל תלוי במינון החרדה
"ככל שגבר טרוד יותר בנושאים הקשורים להיריון וללידה הוא פחות פנוי לטפל בנושאים אחרים, בפעילות היומיומית שלו ובעיקר בעצמו. כל עיסוקו הוא בהיריון או בחשש מה יבוא אחריו", מחדד ד"ר דרבי. "הדברים מסתבכים כאשר הדאגות והחרדות גוזלות יותר מדי זמן וכוללות מחשבות חרדתיות פסימיות כמו מה יקרה אם ההיריון לא יתפתח כמו שצריך או אם יקרה משהו לעובר. השאלה היא כמה זמן זה גוזל במהלך היום של אותם גברים. גברים רבים מעידים שזה גוזל מהם שעות רבות במהלך היום, מה שמייצר לחץ ומגביר חרדה בשיח הזוגי".
לשבור את מעגל הבדידות
"חרדות או דאגות בקרב נשים בהיריון זה דבר מאוד מקובל", מדגיש ד"ר דני דרבי. "אצל גברים יש פחות ופחות מקום והזמנה לשיח על הנושאים האלה וברוב המקרים, גם אם תהיה הזמנה, היא תסתיים במילים 'בשעה טובה' או משהו דומה. הריון סימפתטי בקרב גברים לא מדובר באופן יחסי, מה שעלול להעצים אף יותר את תחושת הבידוד של הגבר שחווה אותו".
בישראל, כמו גם בחלקים אחרים בעולם, קשה מאוד להעריך את שכיחות התופעה בעיקר בגלל שלא קיימים נתונים בנושא אבל גם בגלל שרוב הגברים מגיעים לטיפול רק בזכות בת הזוג שכבר נמצאת בתהליך טיפולי והם רק מצטרפים אליה: "אם יש קושי מצד הגבר לשתף את בת הזוג בחששות שלו, אפשר מיד להרגיש את זה בקליניקה", מספר ד"ר דרבי. "בסופו של דבר, המתח מקבל הרבה פעמים ביטוי בקשר עצמו. פעמים רבות הצורך בטיפול עבור הגבר עולה רק במהלך שיחה מול האישה במרפאה, אחרי שהיא מודה ומבינה שבן הזוג שלה נמצא במצוקה. ככל שתהיה יותר לגיטימציה לדבר על הנושא, גברים ירגישו חופשי יותר להגיד שקשה להם או שהם דואגים. עד שזה יקרה, אנחנו רואים הרבה לחץ סביב ההיריון, מה שמוביל לחרדה גבוהה ולבדיקות רפואיות רבות ולעתים מיותרות".
אז אם גם אתם סובלים מחרדות סביב ההיריון של בת הזוג שלכם, חשוב לא להישאר עם החרדות והחששות לבד. תקשורת פתוחה וכנה עם בת הזוג בה תשתפו מה עובר עליכם במקביל להתפתחות ההיריון והתקרבותו של יום הלידה, תוכל להקל עליכם מאוד ואף לחזק את הקשר הזוגי לקראת המעבר לשלב ההורות.
