עד מתי כדאי לעטות מסכות?

מסכות הפנים הגיעו אלינו עם פרוץ מגפת הקורונה, אך מסתבר שמעבר להגנה מפני נגיף הקורונה, הייתה לכך השפעה גם על ירידה בתחלואה באופן כללי. האם כדאי לשקול לאמץ את הרעיון באופן קבוע גם כשתחלוף המגפה? ד"ר ארנון שחר מסביר ומייעץ

עטיית מסכה

הימים בהם געשה הארץ סביב שאלות כמו "האם מסכה כירורגית מגנה כמו מסכה מבד" או "מה הוא תקן N95", נראים כהיסטוריה רחוקה, אך למעשה חלפה רק כשנה וחצי מאז אותו רגע מכונן שבו הפכה המסכה לפריט חובה בתיקים של כולנו.

עבור כל מי שמשתייך לעולם הרפואה, מסכה אינה דבר זר. בשנת 1346 התפרצה בעולם אחת המגפות המפורסמות ביותר (אם לא ה…) – המגפה השחורה. בתקופה זו המדע עדיין לא הכיר את מחוללי המחלות (חיידקים ונגיפים) וכולם סברו כי אלו נגרמות ע"י "מיאזמה" – גזים רעילים הנפלטים מן האדמה. זה היה השלב בו פותחו לראשונה אמצעים להגנה על מערכת הנשימה העליונה (פה ואף), מתוך הנחה שהימנעות מנשימה של אותם אדים רעילים תגן מפני הדבקות.

הפעם הבאה שבה נעשה שימוש נרחב במסכות הייתה בשנת 1910 כשפרצה מגפת דלקת ריאות במנצ'וריה שבסין. ההתפרצות האלימה גרמה לאחוזי תמותה גבוהים וקטלה כ-60,000 חולים ואנשי צוותים רפואיים. מי שסייע להילחם במגפה היה רופא בשם ליין-טה וו שהבין כי המחלה אינה מועברת על ידי פשפשים (הדעה הרווחת אז) אלא נישאת באוויר. תובנה זו גרמה לוו לייצר מסכה העשויה כמה שכבות של כותנה וגזה שתפקידן לסנן את האוויר ולמנוע הדבקה. אגב, סופו של ד"ר וו היה טראגי ואירוני מאחר וכדי להוכיח את צדקתו, שהה בקרבת חולים ללא מסכה ומת אחרי יומיים… על אף ששילם את המחיר האולטימטיבי, הרי שמורשתו – מסכת הפנים, הפכה לסטנדרט בקרב צוותים רפואיים ועם פרוץ מגפת הקורונה, כל האנושות למדה להכיר אותה מקרוב.

"תופעות הלוואי" המבורכות של המסכות – מניעת תחלואה עונתית

חשוב לציין כי לא ניתן כמובן לייחס למסכה לבדה את ההצלחה במיגור המגפה. הריחוק החברתי, הסגרים והחשוב מכל – החיסונים, מהווים יחד את הסיבה להצלחתנו לצמצם את ממדי התחלואה.
אך לצד הלחימה העיקשת בנגיף הקורונה, מסתבר שלמסכות היו "תופעות לוואי" נוספות ומבורכות. מסתבר שעטיית מסכות העלימה כמעט לחלוטין תחלואה עונתית אופיינית במחלות אחרות, בעיקר כאלו הקשורות לדרכי הנשימה, אך לא רק. קחו למשל את השפעת. לפני שהתוודענו לקורונה, נגיף השפעת היה זה שטרד את מנוחתנו (ובריאותנו). מי זוכר את הדיווחים במהדורות החדשות על חדרי המיון העמוסים לעייפה בחולי שפעת? ובכן, מסתבר שבמהלך השנה וחצי האחרונות אין כמעט שפעת… ולמה? שוב, מפני שצמצום השהייה בחללים סגורים יחד עם עוד הרבה אנשים ושמירה על הריחוק החברתי, יחד עם עטיית מסכות והקפדה יתרה על כללי היגיינה, מנעו את התפשטות הנגיף הזה.

לצד הירידה המשמעותית בתחלואה משפעת, כל שאר המחלות המזוהות עם דרכי הנשימה העליונות והתחתונות (דלקות גרון, דלקות בסימפונות, דלקת ריאות ומחלות ויראליות אופייניות לעונה) הראו אף הן, ירידה משמעותית בכמויות החולים. את השינוי המבורך הזה אפשר גם לזקוף לזכות כל אותן הנחיות להן התרגלנו לאחרונה.

עד מתי הקורונה תישאר איתנו?

עדיין מוקדם מדי להתנבא באשר לסיכויים שנגיף הקורונה ימוגר בסופו של דבר ויעלם מחיינו. המומחים חלוקים בדעותיהם ואין תשובה ברורה לשאלה האם הקורונה תהפוך לחלק מחיינו ונאלץ לחיות לצידה מעתה והלאה, או שהיא תתפוגג ותיעלם לחלוטין. מה שכן כדאי לקחת איתנו כלקח מהתקופה הלא פשוטה הזו, הן התובנות הנוגעות ליכולת לצמצם תחלואה באופן משמעותי באמצעות נקיטת אמצעים כמו הימנעות מהצטופפות לצד עטיית מסכות. גם אם באמת תיעלם הקורונה, ייתכן וכדאי יהיה לשקול להתרגל לעטות מסכות במתכונת כזו או אחרת כדי למנוע תחלואה עונתית. בסופו של דבר אפילו שמדובר באי נוחות מסוימת, אין ספק שפעולה פשוטה כמו עטיית מסכה יכולה לצמצם את כל הנזקים הכלכליים, העומסים בבתי החולים והחוויה האישית המפוקפקת הכרוכה בלהיות חולה.

בהכנה הכתבה נעזרנו בד"ר ארנון שחר, המנהל הרפואי למאבק בקורונה במכבי