כשזה צורב- טיפה על דלקת בדרכי השתן

דלקת בדרכי השתן איננה מסכנת חיים, אך בהחלט מהווה הפרעה מוחשית וצורבת המקשה על הסובלים ממנה לקיים את שגרת היומיום.

"דלקת בדרכי השתן נגרמת ברוב המקרים מחדירת זיהום חיידקי לדרכי השתן. היא יכולה לתקוף כל אחד מהמרכיבים של מערכת השתן (כליות, צינוריות השתן, שלפוחית השתן והשופכה) אולם השופכה ושלפוחית השתן הן הפגיעות ביותר לדלקות. הדלקת לכשעצמה איננה יותר מאשר מטרד, אך התפשטותה אל עבר אחת הכליות עלולה לגרום לסיבוכים בטווח ארוך", מספר לנו ד"ר משה רויבורט מנהל מרכז בריאות האישה בסניף הדר יוסף של מכבי ועונה על מספר שאלות בנושא.

מהם הסימנים המעידים על דלקת בדרכי השתן?

יש מספר סימנים אשר יכולים להופיע יחד או בנפרד ועלולים להעיד על קיום דלקת:
צורך חזק ("דחיפוּת", קושי להתאפק) ועקבי ("תכיפוּת", הרבה פעמים ביום) לתת שתן ותחושת צריבה בעת הטלת השתן הופעת דם בשתן כמו גם דליפת שתן במנות קטנות עשויים גם הם להיות סימן לקיום דלקת.

מהם גורמי הסיכון לדלקות בדרכי השתן?

נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר ללקות בדלקת מאשר גברים.הסיבה העיקרית לכך היא שלנשים שופכה קצרה יותר, דבר המקטין את המרחק שעל החיידקים לעבור על מנת להגיע מבחוץ אל שלפוחית השתן שלהן.
נשים פעילות מינית נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח דלקת בדרכי השתן בשל גירוי פתח השופכה המאפשר כניסת חיידקים בקלות רבה.
שימוש בדיאפרגמה כאמצעי למניעת הריון עלול לגרום להיווצרות דלקת בדרכי השתן בקרב נשים, בסבירות גבוהה יותר מאשר אצל נשים העושות שימוש בקונדום או בקוטלי זרע.
לאחר גיל המעבר הדלקות הופכות נפוצות יותר כיוון שרקמת הנרתיק,השופכה ובסיס שלפוחית השתן הופכות דקות וחלשות יותר כתוצאה מירידה ברמות האסטרוגן.

גורמים נוספים התורמים להיווצרות דלקת הם אבנים בכליות או מום כלייתי מולד, סוכרת ומחלות כרוניות אחרות וכן שימוש ממושך בקטטר או צנתר בשלפוחית השתן.

האם יש דרך למנוע דלקות בדרכי השתן?

שתייה מרובה תורמת לדילול השתן ומגבירה את תדירותו, ובכך מסייעת לסילוק החיידקים.
שתיית מיץ חמוּציוֹת (cranberries) אף היא עשויה להפחית את הסיכוי לדלקת, אם כי סברה זו לא הוכחה לחלוטין.
ככלל, שמירה על היגיינה והימנעות מחומרים העשויים לגרות את פתח השופכה יכולים למנוע התפתחות דלקת. בקרב נשים לאחר גיל המעבר מומלצת מריחה של קרם אסטרוגן באזור פתח השופכה והנרתיק. פעולה זו עשויה למנוע דלקת.
כמחצית מהאנשים יכולים להחלים ללא טיפול תוך חמישה ימים עד שבוע, אך אם נדרשת התערבות רפואית ניתנת אנטיביוטיקה בדרכים שונות ומינונים שונים, בהתאם לחומרת הדלקת.