מתמודדים עם החששות: מספר דרכים להירגע בימים של חוסר ודאות

זמן קריאה: 6 דקות
|
11 במרץ 2020

היא המילה הנשמעת ביותר בימים אלה, נדמה שבכל מקום שבו אנחנו מסתובבים (בהנחה שאנחנו לא בבידוד), הקורונה מעסיקה את כולם, כל הזמן – מידיעות חדשותיות על כמות החולים ברחבי העולם, דרך הנחיות שוטפות של משרד הבריאות ועד "פייק ניוז" ברשתות החברתיות

בעוד שהחשש הוא טבעי, במקרים מסוימים הוא הופך לחרדה והדבר אף עשוי לפגוע בנו. איך אפשר להתמודד טוב יותר עם המצב? מה הדרך הנכונה להסביר לילדים? דייגו קרושבסקי, פסיכולוג מחוזי במחוז הדרום של מכבי שירותי בריאות, מציע דרכים להתמודדות בימי קורונה

 

מהם החששות העיקריים בימים אלה?

אפשר לראות בימים האלה הרבה חששות, הן ברמה הבריאותית – האישית והמשפחתית, והן ברמה התעסוקתית-כלכלית כיוון שישנם עסקים שנפגעים מההשלכות של הקורונה ועסקים אחרים שמתמודדים עם קשיים ואי ודאות לגבי ההמשך.
חשש נוסף קיים באשר לשאלה למי פונים במקרה חירום – גם כאשר "על הנייר" אנשים מעודכנים בכל ההנחיות, הרבה פעמים בשעת מבחן החרדה משתלטת ולא יודעים מה לעשות ואיך להתנהל.
בנוסף קיימת בהלה ציבורית לקניית מוצרי מזון לזמן ממושך, מסיכות וחומרי חיטוי. הבהלה הזו מייצרת "תת-בהלה" נוספת כיוון שמתעוררים חוסרים ברשתות המזון והדבר מעורר תחושת חירום כללית.

 

האם ישנו חשש סביר וחשש שאינו סביר ובמה הוא שונה מחרדה?

בהחלט. החשש הוא סביר כיוון שאכן קיימת מחלה חדשה שהעולם שרק לומדים להתמודד איתה.
חשש ופחד הם לגיטימיים, חרדה לעומת זאת היא מצב שבו אנחנו "מאבדים את זה" והחשש גדול כל כך עד שהוא פוגע בתפקוד השוטף שלנו.
כאשר קיים קשר סיבתי ונסיבתי בין העובדות לבין הדבר שממנו אנחנו חוששים, הפחד והחשש הם במקום והם אף בריאים, כיוון שהם מגנים עלינו מפני סכנה, אך כאשר מאבדים קשר סיבתי בין העובדות ו"מריצים סרטים" בראש שלא קשורים לנתונים, מדובר בחרדה שעשויה לשתק אותנו ולפגוע בנו.
כך למשל אם השכן למעלה בבידוד, החשש הוא מובן ועשוי להניע אותי לפעולה נכונה, אך אם חבר סיפר בטלפון שהוא חולה, או שמסרו בחדשות שחולה נוסף באיטליה נפטר ועכשיו נדמה לנו שגם אחנו חולים- מדובר בחרדה.

 

איך אפשר להתמודד עם החששות?

  1. ויסות מידע – מקפידים על חשיפה מבוקרת
    כאשר המעקב אחר עדכונים וידיעות חדשותיות הופך לאובססיבי, כך שאנחנו בודקים כל הזמן – מה קורה? מה כמות החולים? מה כמות הנפטרים? כמה הוכנסו לבידוד? וכדומה, מדובר במצב של יתר חשיפה שעשוי לעורר חרדה ולכן רצוי להימנע ממנו.
    הידיעה שבאיטליה נפטרו עוד שלושה אנשים, מצערת ככל שתהיה, לא מסייעת לנו או מקדמת אותנו, כך שנוצר מצב של עודף מידע שאין לנו באמת מה לעשות איתו, אבל אנחנו משקיעים בו מחשבה ולכן התוצאה היא חרדה.
    מומלץ לווסת את כמות המידע שאנחנו נחשפים אליו, להחליט למשל ששומעים/רואים חדשות רק פעמיים ביום – בצהריים ובשעה שמונה בערב, ובשאר הזמן לא צורכים תוכן חדשותי, לא דרך הטלוויזיה, הנייד או המחשב.
  2. שיח משפחתי – נרגעים ומרגיעים
    ילדים הם יצורים ערניים והם יודעים שמשהו קורה ולכן חשוב לתת לכך הכרה ולא לנסות ולטשטש עבורם את המציאות, מה שכן, חשוב להנגיש להם את המידע בשפה שמתאימה להם. לא מדברים על "מגפה", אלא מסבירים שיש עכשיו מחלה מאוד מדבקת, שחלק מהאנשים ידבקו וחלק לא, שהמחלה יכולה לגרום לשיעול ולהרגשה לא טובה, אבל זה עובר, ומי שיצטרך ילך לרופא או לבית חולים ויטפלו בו.
    זה המקום של ההורים לקחת אחריות ולהירגע קודם כל בעצמם, לפני שהם מתווכים את המידע לילדים, בין היתר, כאמור, באמצעות בקרת חשיפה ומינון של מידע.
  3. התמקדות בפעילויות קונקרטיות שמונעות הדבקות
    חשוב להתמקד בהנחיות פשוטות וענייניות שקל ליישם ובכללן: שטיפת ידיים, שימוש בחומר חיטוי, כניסה לבידוד במידת הצורך, וכדומה – בהתאם להוראות משרד הבריאות.
    כמו כן מומלץ להימנע מתיאוריות קונספירציה והתעסקות יתר כגון מעקב אחר תנועות החולה שהתגלה לאחרונה, שכן, כאמור, מדובר במידע שלא מקדם אותנו ועשוי לגרום לחרדה.
    גם מתן תפקידים קונקרטיים מסייע לוויסות חרדה, כך למשל בעת בידוד אפשר לתת לכל ילד תפקיד- אחד אחראי על יצירת פעילות משפחתית, אחד על נקיון הסלון וכו'.
  4. בידוד והשלכותיו – שומרים על שגרה, גבולות וקשרים חברתיים
    חשוב לשנות את השיח סביב הבידוד – לא מדובר בעונש, וזה לא אומר שנדבקנו, זהו עוד אמצעי הגנה שאנחנו נוקטים בו כדי לשמור על עצמינו ועל הסביבה והוא בשליטה שלנו. הדגש הוא על כך שמדובר במצב אקטיבי ולא במצב פאסיבי, כך שהעשייה שלנו כעת היא להישאר בבית.
    שהייה ממושכת בבית עשויה לעורר מתחים כיוון שנכנסים האחד למרחב של השני. המורכבות הזאת מצריכה מצד אחד שמירה על שגרה וגבולות עד כמה שאפשר, ומצד שני מציאת עיסוקים יצירתיים, כמו כתיבת יומן וידאו, ויצירת משימות לטווח ארוך (זה הזמן להוציא את הפאזל של האלפיים חתיכות מהארון).
    בנוסף חשוב לשמר את הקשרים החברתיים של כל בני המשפחה ולדאוג שהילדים יוכלו לשמר אינטראקציות יומיומיות עם חבריהם.באמצעות שיחות טלפון, שיחות ווידאו ורשתות חברתיות.
    גם גבולות מסדירים חרדה, ולכן זה שלא הולכים לבית ספר לא אומר שאין מסגרת, כך שאם כל יום עושים שיעורי בית בשעה ארבע, גם בזמן הבידוד עושים שיעורי בית בשעה ארבע. לזכור שלא מדובר בחופשה אלא באמצעי זהירות וכמו שאמא ואבא ממשיכים לעבוד מהבית כי מישהו מצפה מהם לתוצר, גם המורה מחכה לשיעורי הבית. המסר צריך להיות שהחיים ממשיכים כסדרם וגבולות הבית ממשיכים להישמר.

 

מאחלים לכם בריאות שלמה!

 

למידע והנחיות נוספות להתמודדות עם הקורונה היכנסו >>