רגיש לי!

רגישות יתר תחושתית היא תופעה בה הילד הופך רגיש מדי לכל מיני גירויים. בעבר, תינוק שהיה מייבב ובוכה כשהחיתול היה הדוק מדי, או ילד שהיה מתלונן על מרקם של גרביים או תגית בגד היה נחשב ל"מפונק". היום התופעה מוכרת וידועה וחשוב להיות קשובים לילד כדי לאפשר טיפול הולם.

פנינו לאסתר גולדברג, פסיכולוגית קלינית, חינוכית והתפתחותית, שתסביר לנו על התופעה, כיצד לזהות אותה ואיך לטפל בילד שסובל ממנה.

"ישנם מספר גורמים שונים שעלולים ליצור תגובה שלילית אצל ילדם רגישים, ביניהם ניתן למצוא את חוף הים, תאורה מסנוורת מדי, חומרים כימיים שונים אליהם הילד נחשף (אבקות כביסה למשל), ריחות חזקים, בדים סינטטיים או רעשים והמולה באירועים חברתיים או במקום ציבורי".

"הרגישות משתנה בין ילד לילד וההורים לא תמיד מזהים בקלות למה רגיש הילד. אם לדוגמא הילד אומר "איכס" על טעם מסוים, או מגיב בחוסר נוחות לבד מסוים, שגורם לו להתגרד, חשוב שההורה יבין שזה אמיתי ויתייחס לכך ברצינות. התעלמות מהתופעה ע"י ההורה יכולה לגרום אף להתפרצות זעם של הילד, שיחוש תסכול. אתם עלולים לחשוב שהילד מתפרץ סתם, אבל זה לא נכון".

"במרפאת ריפוי בעיסוק ניתן לבדוק אם אצל הילד יש רגישות יתר ולמה. חשוב שההורים יגלו מודעות ויקשיבו לילד. אפשר בתור התחלה לעבור לגרביים ללא תפר במקום הגרביים שמציקות לו, או לעבור למכנס כפתורים במקום הגומי שמציק לילד. כאן חשוב להאמין לילד ולא לזלזל בבקשותיו להחליף את פרט הלבוש שמפריע לו".

"במרפאה עצמה יתאימו לילד 'דיאטה סנסורית', שמטרתה להרגיל אותו לתחושה של חומרים ומרקמים מסוימים, שמלמדת לחוות אותם בלי תלונות. למשל, לוקחים נייר זכוכית עדין ושמים לו על היד, נותנים לו לנגוס בתפוח, ועוד. כמובן שהכול נעשה בצורה נעימה ותוך כדי משחק".

"בשנים האחרונות יש עלייה במודעות לתופעה. בעבר היו אומרים שהילד מפונק או סתם מתעקש. אבל התופעה היתה קיימת תמיד, והיא עניין נוירולוגי, מולד, שעובר בתורשה.
לדעתי שכיחות התופעה באוכלוסייה היא בערך עד 10%".