אלצהיימר – איך מאבחנים את המחלה?

אף אחד לא רוצה להיות במקום הזה, אבל הנתונים מראים כי מספר חולי האלצהיימר ומחלות דומות הכלולות בתסמונת השיטְיוֹן (דמנציה) בישראל עומד על כ-10 אחוז מהאוכלוסיה מעל גיל 65

אמנם מדובר במחלה חשוכת מרפא, אך אבחון יכול להקל על התסמינים ולעיתים אף לעכב את ההידרדרות הקוגניטיבית של החולה. ד"ר ג'יזל ששון, מומחית ברפואה פנימית וגריאטריה, מנהלת מחלקה פנימית בבית החולים השיקומי "בית בלב" בבת ים ויועצת גריאטרית במכבי, מסבירה את חשיבות האבחון המוקדם של מחלת האצלהיימר.

לפני הכל, כיצד אדע אם אני נמצאת בקבוצת סיכון? אם יש לי היסטוריה משפחתית של אלצהיימר, האם אני בסכנה?

קיימת מחלת אלצהיימר משפחתית שמהווה אחוז קטן ממקרי האלצהיימר. מה שמאפיין אותה הוא שהיא מופיעה בגיל מוקדם, בסביבות גיל ה-50.

כאשר המחלה מופיעה בגיל מאוחר, היא  אינה מחלה משפחתית. יחד עם זאת, במקרים אלו, יכולה להיות נטיה גנטית. מי שנושא ווריאנט  המכונה APOE4 הוא בעל סיכון גבוה יותר אך לא בהכרח יפתח את המחלה ולהפך. כלומר, ניתן לפתח את המחלה אף אם לא נושאים את הווריאנט.

 בשתי המחלות הסימפטומים זהים, פרט לגיל התחלת המחלה.

באיזה גיל לרוב מופיע האלצהיימר?

המחלה לרוב מופיעה לאחר גיל 65, עם עליה הדרגתית בהיארעות ככל שהגיל עולה (כאחוז אחד באוכלוסייה בגיל 60-65 וקרוב ל-40% לאחר גיל 80).

האם יש סימנים שיכולים להעיד על כך שמשהו אינו כשורה?

אחד מהסימנים האופייניים הוא בעיה של זיכרון לטווח קצר (החולה חוזר על אותן שאלות, שוכח היכן הניח חפצים, מה התכוון לעשות או לומר באותו הרגע…). אחד השלבים המוקדמים של המחלה היא תסמונת הנקראת – mild cognitive impairment(MCI), שמתאפיינת בדיווח של המטופל על הפרעה בזיכרון לטווח קצר או בעיה בתחום קוגניטיבי אחר (לדוגמא, בעיה שפתית), אך עדָין ללא הפרעה בתפקודו. במבחנים קוגניטיביים ייעודיים ניתן לאבחן  הפרעות קוגניטיביות בסינדרום הזה, אך לא כל מטופל עם אבחנה של MCI יפתח דמנציה: במעקב של 3 שנים מוצאים שיפור בתופעות אצל כשליש מהמאובחנים, שליש נוסף נותרים יציבים ללא החמרה ואצל שליש יתפתח דמנציה.

אמנם לא קיימת הוכחה כי טיפול תרופתי בשלב ה-MCI ימנע את התפתחות הדמנציה, אבל, ברגע שהמטופל מאובחן הוא נמצא במעקב כל חצי שנה וכאשר הרופא המטפל יאבחן התדרדרות במצבו הוא יתחיל בטיפול מוקדם שיכול לשמר את המצב בשנים הבאות. בכל מקרה, אבחון מוקדם של המחלה מאפשר למטופל לארגן את העניינים האישיים שלו (משפחתיים, כספיים) כאשר הוא עדיין כשיר להחליט בעצמו.

האם ישנם אמצעים לעיכוב התפתחות המחלה?

אחת הדרכים העיקריות למניעה הוא מוּדעוּת. כבר בגיל 40-50 חשוב להקפיד על פעילות גופנית ועל תרגול קוגנטיבי. יש עדויות לכך שאצל אנשים שמקפידים על פעילות קוגניטיבית לאורך זמן, ניתן לדחות את הופעת הדמנציה.

יש תרופות המעכבות את האנזים הגורם לפירוק  החומר החסר בדמנציה מסוג אלצהיימר, ה-acetyl choline, וכך מעכבות במידה מסויימת אתהתדרדרות הזיכרון. לרוב, תרופות אלו יעילות יותר כאשר הן ניתנות בשלב מוקדם של המחלה. אמנם השפעתן אינה ממושכת אך אפשר לראות התייצבות במשך שנתיים-שלוש.

אומנם אין עדות מדעית ליעילות תוספות מזון או ויטמינים אך במידה ויש חוסר בויטמינים ( בעיקר חומצה פולית ו VITAMIN B12) יש לתקן את החוסר.

בנוסף לתרופות,חשוב לאזן כבר בגיל צעיר את גורמי הסיכון העיקרים אשר נמצאו קשורים להתפתחות המחלה, בהם:יתר לחץ דם, סוכרת, עישון, יתר שומנים בדם, עודף משקל והעדר פעילות גופנית

במקרים מסוימים, פעילות גופנית ותרגול קוגנטיבי יכולים לסייע בעיכוב ההפיכה של  MCI לדמנציה.

מטפלים בבני משפחה עם דמנציה? כל הזכויות במכבי לבני משפחה מטפלים