איך קוראים לחיבור בין פסיכולוגיה, נוירולוגיה ואימונולוגיה?

כדאי שתיקחו הרבה אוויר לפני שתנסו להגות את שמו של תחום המחקר המפגיש בין פסיכולוגיה, נוירולוגיה ואימונולוגיה: פסיכונוירואימונולוגיה (Psychoneuroimmunology), או בקיצור – PNI, הוא תחום מחקר חדש יחסית ברפואה התנהגותית, אשר עוסק במחקר של הצורה שבה מערכת החיסון של הגוף מושפעת מדחק (לחץ) וממשתנים פיזיולוגיים אחרים. השם הארוך הזה מורכב, כאמור, משמותיהם של שלושה תחומים רפואיים: פסיכולוגיה, נוירולוגיה ואימונולוגיה. הרעיון שעומד מאחורי התחום בעל השם המשולש הוא שדחק ומתח עלולים להזיק לתפקוד מערכת החיסון, ובכך להעלות את הסיכוי להפרעות שונות הקשורות למערכת החיסון. דחק עלול להשפיע על הבריאות על ידי יצירה של גירוי יתר כרוני במוח של החלק הסימפתטי במערכת העצבים האוטונומית או במערכת האדרנל-קורטיקלית או על ידי פגיעה במערכת העצבים הכללית. אנשים הנתונים במצבי דחק עלולים להימנע מהתנהגויות "בריאות", דבר שיכול בתורו להוביל אף הוא למחלות.

ד"ר שאול נבון – פסיכולוג רפואי מומחה-מדריך, מורשה להפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה ומזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה – התייחס לנושא בעבר בכתבה שפרסם במוסף הבריאות של "הארץ". ד"ר נבון כתב כי "ב-30 השנים האחרונות המשיך המחקר הפסיכונוירואימונולוגי לספק הוכחות מדעיות לקשר שבין המוח למערכת החיסון. ההוכחות המדעיות נבעו משלושה מקורות: ראשית, מחקרים בחיות מעבדה הראו שנזקים למוח, באזורים שונים, יצרו תגובות של דיכוי מדדי חיסון שונים או ההפך – יתר פעילות שלהם.

"שנית, נמצאו קשרים עצביים בין המוח למערכת החיסון. למשל, נמצא קשר בין שתי מערכות העצבים בגופנו: הסימפתטית (המאפשרת תגובות מיידיות במצבי לחץ, חירום ומתח ומכינה את הגוף למאבק או נסיגה) והפאראסימפתטית (האחראית לפעולות הרגעה ושימור כשהגוף נמצא במנוחה) לבין איברים ורקמות הקשורים למערכת החיסון, כמו בלוטות הלימפה, הטחול, מוח העצם, העור, דרכי העיכול ובלוטת התימוס (הבלוטה פעילה מאוד בשנות החיים הראשונות, שבהן היא ממלאת תפקיד חשוב ביותר בהתפתחות המערכת החיסונית וביצירת תאי דם לבנים ייעודיים מסוג לימפוציט T, המסייעים לגוף להילחם בזיהומים).

"שלישית, נמצא כי מערכת העצבים ומערכת החיסון מתקשרות ביניהן באמצעות שפה ביוכימית הכוללת הורמונים אנדוקריניים, נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים או מולקולות העוברות בין תא עצב לתא מטרה), ציטוקינים (חלבונים קטנים אשר מהווים את הבסיס לתקשורת בין תאי מערכת החיסון ובין תאים השייכים לרקמות הגוף) והקולטנים שלהם".

טיפול בהיפנוזה, טוען ד"ר נבון, יכול לסייע בשינוי פרמטרים פיזיולוגיים. נבון מסביר כי "כיום יש הוכחות מדעיות מוצקות לכך שהטיפול בהיפנוזה מעלה את הרמה בגוף של סוג מסוים של תאי T CD4, המזהים תאים שנפגעו מווירוס ועוזרים להשמדתם. בכך הטיפול בהיפנוזה משנה פרמטרים פיזיולוגיים במצבי חולי ובריאות שונים". ד"ר נבון מסכם: "המחקר על הקשר בין פסיכונוירואימונולוגיה להיפנוזה ילך ויתרחב בשנים הבאות, לתועלת החולים והבריאים כאחד".