אדמדמת אצל תינוקות וילדים: כל מה שצריך לדעת על המחלה, האבחון ודרכי הטיפול

מחלת האדמדמת (Roseola Infantum or Exanthem Subitum) היא מחלה שכיחה בקרב תינוקות, פעוטות וילדים. היא מתבטאת במרבית המקרים בעליית חום למשך כ-3 ימים עם תסמינים קלים בדרכי הנשימה העליונות, כמו נזלת ורגישות בגרון, ולפעמים גם בדלקת אוזניים. ב-30% עד 50% מהילדים מופיעה גם תפרחת עורית לאחר ירידת החום אשר חולפת ספונטנית תוך 2-3 ימים ומשך המחלה כולה הוא בדרך כלל כשבוע ימים. הגורם למחלה הוא נגיף מקבוצת נגיפי ההרפס (6 Human Herpesvirus) וההידבקות בו מחולקת ל-3 סוגים:

• זיהום ראשוני של הנגיף הכולל את תסמיני החום והתפרחת העורית כפי שמופיעים אצל ילדים
• הסוג הלטנטי (הרדום) שבו הנגיף מתיישב בתאי גוף, בעיקר בבלוטות הרוק. במצב זה הנגיף לא גורם לתסמיני המחלה אך מופרש ברוק של האנשים הנושאים אותו
• זיהום חוזר של הנגיף – סוג שאינו שכיח ומתרחש בעיקר אצל חולים עם מצב של פגיעה במערכת החיסונית, כמו מושתלי איברים או חולי איידס

כיצד נדבקים באדמדמת? 

נגיף האדמדמת משתכפל בתוך בלוטות הרוק ומופרש ברוק, לכן ההדבקה בנגיף עוברת בעיקר ע"י מגע טיפתי של רוק או הפרשות מדרכי נשימה.

מהם התסמינים של אדמדמת?

מחלת האדמדמת מתחילה כאמור בעלייה פתאומית של החום, למשך 3-5 ימים עם נזלת קלה, ולפעמים כאבים בגרון או כאבי אוזניים. כ-5% מהילדים מפתחים פרכוס חום בגלל העלייה המהירה של חום הגוף בזמן המחלה – מצב שעלול להדאיג מאוד את ההורים, אך מבחינה רפואית אינו מסוכן וחולף ספונטנית. בירידת החום מופיעה תפרחת עורית שטוחה ונקודתית עם כתמים אדומים על פני העור באזור הצוואר, ויורדת לבטן, הגב והגפיים. התפרחת לרוב לא מופיעה על הפנים.

מה שכיחות המחלה? האם יש גילים שבהם היא נפוצה במיוחד?

אדמדמת היא מחלה שכיחה מאוד, עם אחוז הדבקה של עד 100%(!). במחקרים שבוצעו נמצא כי בדם של תינוקות עד גיל 3-6 חודשים שלא חלו במחלה קיימים נוגדנים נגד נגיף האדמדמת, מצב שמעיד על מעבר הנוגדנים מהאם לעובר ולכן תינוקות בדרך כלל מוגנים מהמחלה עד גיל 3-6 חודשים. לאחר שההגנה שקיבל התינוק מהאימא נחלשת (כיוון שכמות הנוגדנים האימהיים בדם התינוק יורדת), התינוק חשוף להידבקות בנגיף ומתפתחת מחלת האדמדמת, כך שהמחלה למעשה נפוצה בעיקר מגיל 3 חודשים ועד גיל 3 שנים וכמעט כל הילדים יחלו בה בטווח הזמן הזה.

האם ניתן להימנע מהדבקה?

קשה מאוד להימנע מהדבקה בנגיף האדמדמת. הנגיף מועבר בקלות בין התינוקות, במגע ישיר או במשחק משותף. כמו כן, ילדים שנדבקו בנגיף יכולים להדביק אחרים לפני עליית החום או הופעת התסמינים הקליניים, כך שקשה עד בלתי אפשרי למנוע את ההדבקה ביניהם. לא קיים עד היום חיסון המגן מפני הידבקות בנגיף האדמדמת אך ממשיכים להתבצע מחקרים בתחום כל העת.

מהם הסיבוכים הרפואיים האפשריים של המחלה?

מחלת האדמדמת אצל תינוקות בריאים חולפת ללא סיבוכים. ישנם מספר מקרים שתוארו בספרות על סיבוכים אפשריים, במיוחד במערכת העצבים המרכזית כמו פרכוסים מתמשכים, או פגיעה בכבד. מחקרים עדכניים מדווחים על המצאות הנגיף בצוואר הרחם ועדיין נבדק אם הדבר מעלה את הסיכון למחלות צוואר הרחם. עיקר הסיבוכים הרפואיים מדווחים אצל חולים הסובלים ממערכת חיסונית מוחלשת כיוון שהנגיף גורם לזיהומים חוזרים ולא נשאר במצבו הרדום.

כיצד מטפלים באדמדמת? האם יש לקחת תרופות?

המחלה כאמור נחשבת למחלה קלה וחולפת ספונטנית. הטיפול בה הוא בעיקרו טיפול תומך, כמו הורדת חום או מתן נוגדי כאבים ומעקב קליני. התפרחת העורית לא מגרדת וחולפת גם היא באופן ספונטני כך שאין צורך במתן טיפול מיוחד. לא מטפלים באנטיביוטיקה נגד נגיף האדמדמת שכן אנטיביוטיקה לא מועילה במחלות נגיפיות. בחולים עם מערכת חיסונית מוחלשת או חולי איידס הטיפול במחלה מורכב יותר, ויש צורך במתן תרופות אנטי-ויראליות ספציפיות בהנחיית הרופא המטפל.

האם ילד שנדבק במחלת האדמדמת מחוסן ממנה בעתיד?

ילד בריא שנדבק במחלת האדמדמת מפתח נוגדנים נגד המחלה שמחסנים אותו מהדבקה חוזרת לאורך החיים. בבדיקת נוגדנים אצל אנשים בריאים מעל גיל 60 שנה נמצא שכמות הנוגדנים נגד וירוס האדמדמת גבוהה ולכן ההגנה נגד הנגיף נמשכת לאורך שנים ארוכות.