פעם שלישית אני אצרח!

זמן קריאה: 8 דקות
|
8 באוקטובר 2020

לחץ נפשי איש צועק

על האתגרים הנפשיים שמציב לנו הסגר השני וכיצד ניתן להתמודד איתם

מכירים את האמרה "פעם שלישית גלידה"? ובכן, למעשה מדובר בתרגום שגוי, שכן המקור מגיע מאנגלית כך: Third Time I Scream אבל בטעות תורגם כ"גלידה" (Ice cream) בגלל הצליל הדומה למילים "אני אצרח". ולמה אנחנו פותחים דווקא בעובדה המשעשעת הזו? ובכן, מפני ש – א'. אין לנו ספק שכולכם באמת כבר רוצים לצרוח נוכח הסגר השני שהתרגש עלינו ו –ב', מפני שבדומה לטיפים להתמודדות שמיד נספק לכם, הרבה מאד דברים בחיים, הם עניין של פרשנות…

כדי לסייע לנו במשימה, גייסנו את בת שבע רותם, עובדת סוציאלית במכבי שטרם תקופת הקורונה, עסקה בתמיכה וסיוע לחולים ובני משפחותיהם להתמודד עם מצבי לחץ וחרדה הקשורים במחלתם ועתה, מוצאת את עצמה מסייעת גם ללא מעט אנשים בריאים בגופם, אך כאלו שהמתח והלחץ הקשורים בכל מה שהקורונה "הפילה" עלינו, גובים מהם מחיר לא פשוט.

נוכח העובדה שסגר אחד כבר מאחורינו, נדמה שההתמודדות עם סגר שני צריכה להיות יותר פשוטה, לא כן?

"מסתבר שלא" אומרת לנו בת שבע, "יש מספר הבדלים בין הסגר הראשון לשני והם בחלק לא מבוטל מן המקרים דווקא החריפו את תופעות הלחץ וחרדה אצל אנשים ביחס למה שפגשנו בסגר הראשון. בסגר הראשון למשל, למרות הגזרות הלא פשוטות, הייתה תחושת שותפות גורל. כולנו זוכרים את ההתארגנויות הספונטאניות של מחיאות הכפיים במרפסות ובאופן כללי, הייתה תחושה שעלינו לחזק זה את זה ושנתגבר ונעבור את זה יחד. בסגר הנוכחי יש הרבה פחות סולידאריות והרבה יותר ייאוש, חלק גדול מן הציבור מרגיש חוסר אונים וחשש מפני שנדמה שגם קברניטי המדינה והגורמים המקצועיים לא מצליחים להשתלט על המגפה מה שיוצר באופן טבעי גם תסכול וגם תחושות מתח וחרדה שקשורות בפחד לחלות וגם בקשיים הכלכליים והלחץ הנובע מהצורך להסתגר בבית".

הישראלים ידועים בעולם (לצערנו) ככאלו שמתמודדים גם בימים "רגילים" עם לחץ וחרדה, למה המגפה הזו בכל זאת גורמת לזעזוע כל כך משמעותי?

"זה נכון שאנחנו עם למוד תלאות" מסבירה בת שבע, "אבל בניגוד למלחמה או פיגועי טרור, כאן יש לנו עסק עם משהו שאף אחד לא באמת יודע להגדיר אותו בצורה ברורה. המגפה הזו יוצרת אתגרים גדולים גם עבור אנשי מקצוע מתחום הרפואה כך שברור הוא שעבור האדם הפשוט בבית, חוסר הידיעה וחוסר הוודאות הגדולים כל כך, מערערים את היסודות עליהם אנחנו בונים את הביטחון שלנו וזו תחושה מאיימת. כמי שמטפלת בחולים קשים, אני יכולה לומר בביטחון שכשמישהו מקבל בשורה קשה, אבל עדיין יודע בדיוק ממה הוא סובל, קל לו יותר להתמודד מאשר משיהו שהרופאים אינם יודעים להגדיר ממה בדיוק הוא סובל ומה צופן לו העתיד…"

אז איך באמת מתמודדים עם הכאוס הזה…?

"אני מדמה את מה שעובר על אנשים בימים האלו לכדורי הבדולח האלו שמלאים ב'שלג'. כשמנערים אותם, הפתיתים מתפזרים ומסתירים את מה שבתוכם. אבל כשמניחים את הכדור, הפתיתים שוקעים לאט לאט ואז הכל מתבהר והופך צלול… אז הטיפ הראשון" אומרת בת שבע, "הוא קודם כל לאפשר לעצמנו להיות במקום הזה של הבלבול. תנו לעצמכם מקום לבטא את התסכול והחרדה ואל תדחיקו! בשלב השני, נסו למקד את התחושות ולהבין מה מתוך כל הדברים שמתרוצצים לכם בראש הוא הדומיננטי ובעיקר – שאלו את עצמכם שאלה פשוטה: האם יש לי שליטה על הדבר או לא. השאלה הזו מאד חשובה ומהותית, מפני שהיא מאפשרת לנו לסנן את הדברים שיכולים להיות מאד מדאיגים, אך אין לנו יכולת לטפל בהם, לבין אלו שבכוחנו לשנות. האבחנה הזו מאפשרת להניח בצד שאלות כמו – מתי יהיה חיסון, מתי נצא מהסגר וכיו"ב שכן אלו דברים שאין ביכולתנו לשנות ובמקום זה להשקיע את האנרגיה ותשומת הלב בדברים עליהם יש לנו שליטה כמו סדר היום שלנו, מה נעשה עם הזמן הפנוי, כיצד נקדם את עצמנו מבחינה מקצועית ומה אפשר לעשות כדי למצוא ערוצי פרנסה נוספים. ברגע שאנחנו מחזירים לעצמנו את השליטה בדברים שכן נמצאים בתחום היכולות שלנו, נתחיל להרגיש בטוחים ורגועים יותר.

הבחירות שלנו במה להתמקד וכיצד לפרש את מה שקורה מסביבנו, תלויות בנו. אנחנו לא יכולים למשל לשלוט על מספר החולים, אבל אנחנו כן יכולים להחליט לא לדבר עם אנשים פסימיים שרק מעכירים את מצב הרוח שלנו שגם ככה אינו בשיאו… זוהי רק דוגמה אחת מני רבות כיצד התמקדות בעיקר ודחיקת התפל הצידה, יכולים לסייע לנו להפחית את תופעות המתח והחרדה".

יש אנשים שמעבר לקשיים האובייקטיביים, גם כועסים על עצמם ומרגישים תחושת כישלון אישית. מה עושים במצבים כאלו?

"זו בהחלט בעיה מוכרת וכאובה" אומרת בת שבע, "אנשים שפוטרו או שהוצאו לחל"ת יכולים לחוש שהם אינם טובים מספיק או שנכשלו בתפקידם, אחרת למה פיטרו אותם? ישנם כאלו שלפני הקורונה הקפידו על אורח חיים ספורטיבי ועכשיו מוצאים את עצמם יושבים רוב היום על הספה מה שיכול לגרום להם לכעוס על עצמם על כך שהם זוללים במקום לעשות ספורט. כל אלו דוגמאות לפרשנויות שלנו ולתרוצים שאנחנו נותנים לעצמנו, אך המציאות לא פעם אינה כזו וזה 'הכל בראש שלנו'. אני מעודדת את המטופלים שלי לתרגל לחמלה עצמית ולהיות "כאן ועכשיו". המשמעות היא להפסיק את ההלקאה העצמית המיותרת הזו ובעיקר – לא לתת לקורונה ולמצב להוות תירוץ לחוסר מעש! אני מזכירה שוב שאנו בעלי השליטה בכל הקשור לסדר היום שלנו! אם אנחנו בחל"ת, זה לא אומר שאי אפשר להיכנס לאינטרנט וללמוד דברים חדשים, לקחת קורסים, להתחיל לצייר או לסרוג וגם אם סגרו לנו את מכון הכושר, עדיין מותר לצאת מהבית לפעילות ספורטיבית! אז קומו מהכורסא ופשוט עשו דברים! עשייה תוביל לעשייה ותוציא אתכם ממעגל הרביצה. ואם זה קשה (וזה לא פעם בהחלט קשה…) תמיד תיעזרו באמרה – Fake it till you make it שאומרת דבר פשוט – לפעמים צריך להתאמץ ולעשות דברים גם בחוסר חשק (לזייף) כי עצם העשייה תגרום לכם בסופו של דבר להניע את התהליך עד שיהפוך לחלק מהשגרה שלכם.

איך מבוטחי מכבי שירותי בריאות יכולים להיעזר בקופה בתקופה זו בהיבט הנפשי?

"ובכן" מסבירה בת שבע, "כפי שציינתי בתחילה, אני עובדת סוציאלית ועמיתי ואני נמצאים פה בדיוק בשביל זה! רבים אינם מודעים לכך שהם יכולים לפנות אל העובדים הסוציאליים בקופה ואלו ישמחו לסייע. ניתן לקבוע פגישות (כמובן בכפוף לתקנות משרד הבריאות) וגם לנהל שיחות טלפוניות שיכולות לסייע רבות להתמודדות עם מתח, חרדה, בלבול וכל שאר הקשיים עמם מתמודדים רבים".

המידע בכתבה באדיבות בת שבע רותם, עובדת סוציאלית במכבי שירותי בריאות

 

 

מקור לתמונה:

<a href="https://www.freepik.com/photos/man">Man photo created by master1305 – www.freepik.com</a>