לא רק אצל שלדון קופר: הכל אודות OCD

זמן קריאה: 4 דקות
|
20 במרץ 2016

שטיפת ידיים

כמו בכל יום שיגרתי יצאתם מהבית, אתם כבר בדרך לעבודה – אך המחשבה על אם נעלתם את דלת הכניסה לא מפסיקה להציק? יכול להיות שגם לכם יש תסמין קל של OCD. מה זה אומר, ומתי המצב מצריך התייחסות מיוחדת? כל המידע אודות הנושא מפי ד"ר אורית שטיין רייזנר, מנהלת מחלקת בריאות הנפש במכבי.

מהי ההגדרה של OCD?
OCD או הפרעה טורדנית כפייתית, היא הפרעה שכיחה, המופיעה בשיעור 2-4% באוכלוסייה. ההפרעה מתאפיינת במחשבות חוזרות, טורדניות ומציקות (אובססיות) המעוררות חרדה, ובאקטים כפייתיים (קומפולסיבית), טקסיים וחוזרים. הטקסים אמנם מפחיתים את החרדה לזמן קצר, אך הם כרוכים לא אחת בסבל, מצוקה ומבוכה. ההימנעות מפעולות כפייתיות מגבירה את תחושת החרדה של החולה.

מהם תסמיני ה-OCD?
התסמין הבולט ביותר הוא מחשבות טורדניות שמעוררות חרדה. מחשבות אלו בלתי ניתנות לשליטה – הלוקה בהפרעה ממשיך לחשוב עליהן גם כאשר הוא רוצה להפסיקן. מחשבה אובססיבית נפוצה היא זו הקשורה לניקיון וזיהומים: החולה עסוק כל הזמן בנוכחות חיידקים או מזהמים בסביבתו, חושב כיצד הוא עלול להידבק ולהזדהם מהם, וכדומה.
החלק הכפייתי (קומפולסיבי) בהפרעה מתבטא בפן התנהגותי, שנובע מתוך המחשבות הטורדניות: מכיוון שהמחשבות הטורדניות מעוררות חרדה, קיים עיסוק מתמיד בחיפוש אחר התנהגויות אשר יפחיתו את רמת החרדה . בדרך כלל, יפחיתו ההתנהגויות הכפייתיות את רמת החרדה לזמן קצר בלבד, ומיד לאחר מכן יחזרו המחשבות האובססיביות – ושוב יעלה הצורך בהתנהגות מפחיתת חרדה.
החולה כבול בעצם בתוך סט של התנהגויות שעליו לחזור עליהן שוב ושוב על מנת שלא לחוש את רמת החרדה הגבוהה. טקסים שכיחים הם של ניקיון, סדר, ספירה ובדיקה.

אילו דוגמאות יכולות להיות לתסמינים של OCD?
הטקסים השכיחים ביותר הם של ניקיון (שטיפת ידיים, טקסים ברחצה, שימוש בכמות גדולה מאוד של חומרי ניקוי וסבונים) , סדר (יישור חפצים, שמירה על מקום קבוע לחפצים, אכילה/ לבוש בסדר מוקפד ומסוים), ספירה (הקפדה על זוגות/ שלשות/ מספרים אי זוגיים בלבד), בדיקה (בדיקת מנעולים, בדיקת הגז, שאלות חוזרות ונשנות). קיימות גם פעולות כפייתיות הנוגעות להימנעות ואגירה של דברים מסוימים.

מתי הרגל הופך ל- OCD ואיך מאבחנים זאת?
לרבים מאתנו ישנם לעיתים מחשבות טורדניות או מנהגים טקסיים. אצל הלוקים בהפרעה טורדנית-כפייתית, המחשבות האובססיביות והפעולות הכפייתיות משתלטות על החיים בצורה המפריעה לתפקודם התקין. הלוקים בהפרעה מדווחים על מצוקה גופנית ונפשית,  ועל קושי רב לקיים אורח חיים תקין.  שני הקריטריונים הללו – פגיעה בתפקוד היומיומי ותלונות על סבל רב, הם אלו שמבדילים בין ההפרעה לבין התנהגות אובססיבית-קומפולסיבית בלתי מזיקה.
אבחנת המצב מתבצעת בעיקר על סמך דיווח המטופל על התסמינים הטורדניים והכפייתיים. כמו כן, ישנם שאלונים ספציפיים לאבחון ההפרעה.
חשוב לציין שמדובר ברצף, החל מהתסמינים הקלים ביותר ועד להפרעה המוגדרת כקשה, וכרוכה במצוקה והגבלה נכרת בתפקוד, כמו גם חרדה קיצונית.

האם יש קבוצת גיל מסוימת שחשופה יותר ל-OCD?
תסמיני ההפרעה מופיעים בדרך כלל כבר בגיל הילדות, בין גיל  9 ל-13. כשני שלישים מכלל האנשים עם הפרעה זו יחוו תסמינים ראשונים לפני גיל 25. בנשים, תקופת ההיריון והתקופה שלאחר הלידה כרוכות לעיתים בהופעה או בהחמרה של תסמינים טורדנים-כפייתיים.

מהי דרך הטיפול ב-OCD?
קיימות שתי דרכי טיפול יעילות להפרעה: טיפול פסיכולוגי, בעיקר בגישה קוגניטיבית התנהגותית, בעזרתו לומד החולה לשלוט בתסמיני ההפרעה ולהימנע מהפעולות הטקסיות, תוך צמצום תחושת החרדה הקיימת, וטיפול תרופתי.

האם כל אדם אשר לוקה ב- OCD חייב טיפול?
לא. עם זאת, כדאי להציע טיפול לאותם חולים אשר ההפרעה מסבה להם אי נוחות, מצוקה, או מגבילה את תפקודם.

האם יש תרופות שעוזרות בטיפול?
בהחלט. התרופות הנפוצות ביותר בשימוש כיום הם מקבוצת ה :SSRI's פלוטין/פריזמה, סרוקסט/פקסט, לוסטרל/סרנדה, ציפרמיל/ רסיטל, ציפרלקס/אסטו ופבוקסיל. עם זאת חשוב להזכיר כי רק רופא שאבחן את החולה יכול להמליץ על סוג הטיפול ועל התרופה המתאימה או הפסקת נטילתה.