איזה דיכאון – איך יודעים שמדובר בדיכאון קליני?

דיכאון קליני

כולנו חווים, במיוחד בתקופה זו, עליות ומורדות במצב הרוח ותחושות דכדוך וחרדה הינן חזון נפרץ, אך מתי מדובר ב"סתם" מצב רוח ומתי מדובר בדיכאון קליני הדורש תשומת לב וטיפול? לקחנו את ד"ר גלעד בודנהיימר, פסיכיאטר ואחראי על תחום בריאות הנפש במכבי, לשיחת נפש

אם תבקשו מהאדם הממוצע לציין שמות של מערכות הקיימות בגופנו, מיד תשמעו תשובות כמו מערכת העיכול, מערכת הדם, מערכת הנשימה וכיו"ב. ספק אם מישהו יציין את מערכת הנפש ולא בכדי, מאחר ומעטים מאיתנו נוטים לקטלג את הנפש כמערכת בפני עצמה ורואים בה בעיקר משהו שקובע את מצב הרוח שלנו ותו לא. אך למעשה אין דבר רחוק יותר מן האמת, שכן לא רק שמערכת הנפש היא אחת המערכות החשובות בגוף, היא אף משפיעה ישירות ובצורה משמעותית על שאר המערכות בגוף. הקשר בין גוף לנפש תואר כבר לפני אלפי שנים ודי אם נזכיר את האמרה "נפש בריאה בגוף בריא" שמיוחסת למשורר הרומי יובנאליס, כדי לעגן את החשיבות העצומה שבין חוסננו הנפשי לחוסננו הגופני.

להתעלמות האופיינית הזו, יש לא מעט הסברים. תחום הנפש נחשב מאז ומעולם למורכב ומתעתע, שכן בניגוד לפצע אותו ניתן לראות, מצב רוח הוא עניין מופשט ולמרות שמדע הרפואה, ובתוכו בריאות הנפש, התפתח בצורה מופלאה במהלך מאות השנים האחרונות, בהיבט יחסי הציבור נושא בריאות הנפש נותר מעט "תקוע". אם בעבר אנשים שסבלו מבעיות נפשיות היו מוקצים מחמת מיאוס וסבלו סבל בל יתואר כשנודו מהחברה, הרי שגם בימינו אנו, היחס לאנשים החולים בנפשם, עדיין רווי בחשדנות, פחד וסלידה שמקורם בעיקר בבורות וחוסר הבנה.
מאז פרצה הקורונה לחיינו והפכה אותם על פיהם, חלה עליה חדה בפניות לסיוע נפשי וזה מובן מאליו נוכח האתגרים שאנו נאלצים להתמודד עמם. לאור זאת, מצאנו כי זו הזדמנות מצוינת לדבר קצת על הנפש שלו, להפריך תפיסות שגויות, ובעיקר לתת לכם כלים שיאפשרו לכם להתמודד גם עם "סתם מצב רוח" וגם עם דיכאון קליני, שהוא כבר מצב מורכב שיכול להיות גם מסוכן.

מה ההבדל בין סתם מצב רוח ירוד לדיכאון קליני?

מי מאיתנו לא אומר פעם בכמה זמן "אוף, אני בדיכאון"? ברוב המכריע של המקרים השימוש במונח דיכאון אינו מציין מצב אמיתי של דיכאון קליני (עליו נדבר מיד), אלא באמת תקופת שפל רגעית במצב הרוח. כולנו חווים מצבי רוח וזה חלק בלתי נפרד מהיותנו אנושיים. למעשה, מי שאינו חווה תנודות קלות במצב הרוח, הוא זה שצריך לעורר חשד… תחושת עצבות או דכדוך יכולה לנבוע ממגוון עצום של טריגרים החל מציון נמוך במבחן, עבור במריבה עם בת/בן הזוג וכלה בסרט דרמטי מלווה במוסיקה נוגה ש"לוחץ לנו על כל הכפתורים" ומחבר אותנו לזיכרונות ילדות או אירועים עצובים בחיים. אך כל אלו אינם דיכאון כלל וכלל. הם נכללים תחת הכותרת מצב רוח. אז מה ההבדל בין מצב רוח לדיכאון קליני? ובכן, כלל האצבע אומר שכל עוד מצב הרוח אינו חולף תוך זמן סביר (שעות, או ימים ספורים) ובעיקר לא מאפשר תפקוד יום-יומי תקין, יכול להיחשד כדיכאון קליני.

איך מאבחנים דיכאון קליני ומה הם התסמינים?

לפני שנדבר על התופעות המלוות דיכאון קליני, חשוב לנו לעצור לרגע ולומר מילה על תהליך האבחון. זוכרים שהזכרנו בתחילת הדברים את ההשוואה בין פצע בגוף לפצע בנפש? ובכן, כשמדובר בפצע בגוף, קל יותר לרופא לאבחון אותו שכן הוא יכול לראות אותו בעין, לערוך בדיקות דם, בדיקות דימות ועוד שלל פרוצדורות שמאפשרות לו לאבחן מה מקורו ומה הטיפול הדרוש לריפויו. לא כך הדבר עם פצעים בנפש. עם כל הידע שנצבר במחקרים של מאות שנים וההתקדמות הדרמטית של ענפי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, עדיין מדובר בתהליך אבחון הרבה יותר מורכב והרבה פחות מדויק וחד משמעי הנשען על בחינה מדוקדקת של פרטים רבים ותופעות עליהם מספר המטופל ואנשים בסביבתו ועל התבוננות הרופא/המטפל. אין (עדיין) בנמצא בדיקת דם שיכולה לקבוע חד משמעית האם המטופל סובל מדיכאון קליני או הפרעה דו-קוטבית ולכן חשוב להבין כי ככל שיטיב המטופל (או מי בסביבתו), לתאר בצורה מדויקת ומפורטת יותר את הלכי הרוח, ההרגלים וההתנהלות היום יומית, כך יקל על המטפל או הרופא לאבחן את המצב ולהמליץ על הטיפול הדרוש.
ועכשיו בואו נדבר באמת על התסמינים שיכולים להעיד על חשד למצב דיכאוני קליני.

התסמינים העיקריים הם:

  • מצב רוח ירוד
  • אנ-הדוניה (חוסר יכולת ליהנות מכלום)
  • חוסר אנרגיה
  • ערך עצמי נמוך
  • תחושות אשם
  • קושי להתרכז
  • ייאוש
  • שינויים בשינה
  • שינויים בתיאבון
  • הזנחה עצמית
  • בנוסף לאלו ייתכנו בהחלט גם תופעות כמו כאבי ראש, בעיות עיכול ותופעות גופניות אחרות.

כפי שציינו קודם לכן, בהחלט ייתכן למשל שילד מתבגר יסתגר בחדרו, יסרב לצאת לארוחת הערב, יבהה במסך המחשב עד השעות הקטנות של הלילה ויהפוך נרגן בעקבות כישלון במבחן בגרות חשוב. אך התופעות הללו (ניתוק והסתגרות, אובדן תיאבון והפרעות שינה), משותפות גם למצב רוח חולף וגם לדיכאון קליני, אז איך נדע במי מהם מדובר?

שני המרכיבים שמבדילים בין שני המצבים הם:
זמן – מצבי רוח הם תופעה חולפת והם יכולים להימשך כמה דקות/שעות או ימים בודדים (לרוב שניים שלושה ובכל מקרה לא יותר משבוע).
ותפקוד – כשמישהו נמצא במצב רוח ירוד, סביר ש"לא יהיה לו חשק" לאכול או לעשות דברים שהוא עושה כשהוא במצב רוח טוב. אך הוא ימשיך לשמור על רמת תפקוד תקינה.
אדם הסובל מדיכאון קליני לא יהיה מסוגל לתפקד כרגיל! זה יכול לבוא לידי ביטוי בחוסר יכולת לקום בבוקר מהמיטה לעבודה או לימודים, לחוסר תיאבון שגובל בהרעבה להסתגרות ו"השתבללות" שכוללים הימנעות מאינטראקציה עם כל גורם חיצוני, מהפרעות שינה קשות, מהזנחה גופנית (לא מתאפרת, לא מסתרק) והיגיינית (לא מתקלח/ת) ושינוי דרסטי בכל סממן אחר שהיה חלק משגרת חייו לפני קרות האירוע.

איך מבדילים בין דיכאון אצל מבוגרים לדיכאון אצל ילדים?

ככל שגיל המטופל צעיר יותר (גיל 0-6) כך קשה יותר לאבחן, שכן הסימפטומים יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה שונה, בהתאם לשלב ההתפתחותי. בגילאים הצעירים דיכאון יכול להיראות יותר כמו עצבנות או הפרעת התנהגות, ובשל כך לעיתים האבחנה מורכבת. יחד עם זאת, בכל הקשור למתבגרים (גם מתחת לגיל 18), התופעות יכולות להיות דומות או זהות לאלו שמופיעות אצל מבוגרים כשהדגש הוא שוב – היכולת לזהות שינוי משמעותי, עוצמתי ומתמשך בדפוסי ההתנהגות, בהרגלים וביכולת התפקוד של המתבגר. כך או אחרת, על ההורים להיות קשובים למצב של ילדיהם בכל גיל, במיוחד בתקופה זו, ולהיות ערים למצוקות וקשיים ולאותם שינויים ארוכי טווח שבהחלט יכולים להעיד על דיכאון קליני בהתהוות. חשוב לומר כי בדומה למחלות אחרות במערכות גופניות אחרות, ככל שנקדים לזהות את הבעיה ולטפל בה, כך יהיה תהליך הטיפול קל ויעיל יותר.

היו קשובים. זה מציל חיים

אחת הבעיות הגדולות עם דיכאון בכלל ודיכאון קליני בפרט, היא לא פעם אי יכולתו של מי שסובל מכך, ודאי אם מדובר באירוע ראשון מסוגו, לקחת שליטה ולפנות לטיפול. כאן באה לידי ביטוי חשיבותה העצומה של תשומת הלב הסביבתית. היכולת להיות מודע לזולתך, לגלות רגישות, לשאול ולהתעניין ולנקוט בפעולות אקטיביות כשמזהים בעיה, יכולים לא פעם להציל חיים. באם מדובר בקולגה לעבודה, בחבר לספסל הלימודים וכמובן בבן משפחה, מוטלת על כל אחד מאיתנו החובה המוסרית לא להעלים עין ולסייע למי שמתמודד עם קושי נפשי כלשהו. דיכאון קליני, חשוב לדעת, יכול בהינתן תנאים מסוימים להתדרדר למצבים אובדניים ולא פעם אנשים בסביבתו של מישהו ששילם את המחיר האולטימטיבי, מכים על חטא ואומרים "אם רק היינו פועלים בזמן"… זכרו כי לפעמים מה שנחשב כפלישה למרחב האישי של מישהו או חדירה לפרטיות, יכול לחולל שינוי דרסטי בחייו. עדיף להיתקל במעט חוסר נוחות, מאשר להצטער מאוחר יותר.

אז תפעלו בזמן! אם אתם מזהים מי מהתופעות שציינו קודם לכן, דברו, עודדו את אותו אדם לשתף אתכם, דובבו אותו לספר מה עובר עליו וכיצד הוא מתמודד. ייתכן שבאמת מדובר באירוע חולף והשיחה עמו תסייע לו לפרוק קצת מהמתח אך במקרה שמדובר במישהו שמתמודד עם דיכאון קליני, לסייע לו להכיר בבעיה וחשוב מכך – לטפל בה, היא הצלה של ממש.

איך מטפלים ולמי פונים?

בין אם אתם בעצמכם חשים שאתם זקוקים לעזרה ובין אם מדובר במישהו בסביבתכם, חשוב שתכירו את מגוון השירותים אותם מעמידה הקופה לרשותכם.

  1. השירות לטיפול נפשי טלפוני:
    מכבי מפעילה מוקד טיפולי טלפוני המיועד למצוקות נפשיות הקשורות לתקופת הקורונה כמו חרדה מהנגיף, תחושת מתח ולחץ מסיבות משפחתיות, כלכליות, מקצועיות או אחרות, וכל תחושת מועקה נפשית עמה אינכם מסוגלים להתמודד. במקרה כזה ניתן לפנות אל הקו הטיפולי שלנו בטלפון 3028*.
    קו זה, המאפשר התערבות בשעת משבר, הוא שירות הזמין לכל חברי מכבי ללא הפניה וללא תשלום. הוא כולל שלושה מפגשים טלפוניים עם אנשי מקצוע מהתחום, שמסייעים תוך ימים ספורים להתמודדות וייצוב המצב. אם יש צורך ניתן לפנות להמשך טיפול אצל הגורם המתאים.
  2. כמובן שבמקרי חירום קיצוניים ניתן לפנות אל חדרי המיון בבתי החולים הפסיכיאטריים.
  3. אם לא מדובר במקרה חירום, מומלץ מאד בראש ובראשונה לשתף את הסביבה הקרובה, לדבר ולשתף. אם זקוקים לעזרה מקצועית הגורם הראשון בקופה אליו מומלץ לפנות הם רופאי המשפחה. הם כתובת מצוינת להתייעצות ועזרה. הרופאים שלנו מיומנים באבחון ובהבנה של מצבי דחק, והם יכולים לסייע בעצמם ו/או להפנות אתכם לגורם המקצועי המתאים בעת הצורך.
  4. סדנאות מיינדפולנס של מכבי טבעי הן דרך נהדרת ללמוד ולתרגל שיטות שליטה עצמית, שיציידו אתכם בכלים שיאפשרו לכם להתמודד עם מצב דחק בחייכם.
  5. פנייה למרפאות בריאות הנפש* של מכבי ואל המטפלים העצמאיים העובדים עם הקופה** היא עוד דרך להיעזר בעובדים סוציאליים, פסיכו-תרפיסטים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ואנשי מקצוע אחרים. אנשי המקצוע של מרפאות בריאות הנפש מיומנים ומקצועיים, והם יידעו לנתב את הפונה לטיפול אישי או קבוצתי לפי הצורך. אפשר לפנות דרך מוקד זימון התורים או ישירות אל הגורם המקצועי דרך רשימת נותני השירותים, בעזרת חיפוש התחום הרלוונטי (למשל פסיכותרפיה/פסיכיאטריה ) באתר האינטרנט של מכבי.
    *הפנייה למרפאות בריאות הנפש הנה באמצעות מילוי טופס דיגיטלי באתר מכבי ואינה כרוכה בתשלום. (למעט היטל/ תשלום רבעוני הנגבה במידה ופסיכיאטר או דיאטנית מעורבים בטיפול)
    ** הפנייה אל המטפלים העצמאיים כרוכה בהשתתפות עצמית פר מפגש.

ומילה על בושה וסטיגמות

פעם, לפני הרבה שנים, בתקופות אפלות, מי שסבל ממחלת נפש, הורחק מהחברה ונאלץ להתהלך עם אות קין של "משוגע" "מטורף" וכיו"ב כינויים נוראיים. לדאבוננו, על אף ההתקדמות האדירה בתחום רפואת הנפש, חלק לא מבוטל מהסטיגמות הפסולות מימים עברו, תקפות גם היום ומי שנעזרו בשירותיו של פסיכולוג או פסיכיאטר נאלצים עדיין במקרים מסוימים להתמודד עם חשדנות וריחוק מצד הסביבה. בתחילת הכתבה ציינו כי הנפש שלנו אינה שונה במאום ממערכת העיכול או הנשימה. בדיוק כפי שאנו יכולים לחטוף דלקת ריאות או קלקול קיבה, כך ייתכן שנפשנו תחלה ובדיוק כפי שהיינו ניגשים לרופא כדי להיפטר מכאבי הבטן, כך עלינו להיעזר באנשי המקצוע שמטפלים בנפש, על מנת להירפא. יתרה מזו, בדיוק כמו אצל אנשים שיש להם נטייה גנטית לפתח מחלות כרוניות דוגמת סכרת, כך גם מצבים נפשיים מסוימים מקננים בנו עמוק פנימה ולפעמים דרוש טריגר כדי לגרום להם להתפרץ. מצבי דחק מורכבים וקשים כמו תקופת הקורונה בה אנו חיים בשנה האחרונה, בהחלט יכולים לגרום להתפרצות של מצבים כמו דיכאון קליני שהיה חבוי עד עתה. זו הסיבה שיש ראשית כל לקבל את העובדה שמדובר במחלה כמו כל מחלה אחרת, לנטרל את הבושה והמבוכה ולהבין שניתן לנהל חיים מלאים ורגילים גם בצל תופעות כאלו, מה שלא ניתן לומר על מצבים בהם הבושה, מונעת ממישהו לגשת לקבל את הסיוע הדרוש לו.

בהכנת הכתבה נעזרנו בד"ר גלעד בודנהיימר, פסיכיאטר ילדים ונוער ומנהל תחום בריאות הנפש במכבי.