מעבר קל: גוף ונפש בגיל המעבר

על הקשר שבין הגוף לנפש, רצפת אגן ומיניות, ועוד

תקופת אמצע החיים מציעה לנו לראשונה הזדמנות אמיתית להקשיב לעצמנו. בגיל 50 יש לפנינו לפחות 30 שנים נוספות של יצירה.
"אולי הרחם לא מולידה יותר ילדים אך היא מולידה רעיונות חדשים".

אנחנו מאמינות שצריך להתכונן ל-30 שנים הבאות ויפה שעה אחת קודם. אין טעם לדבר על מניעת מחלות בגיל 60.
במניעה צריך להשקיע הרבה לפני כן.

ככל הנראה שמעת את צירוף המילים "רצפת אגן" לא פעם בחייך, ולא סתם, אותה רצפה שעליה כולנו יושבות ודרכה כולנו עוברות ביום הוולדנו. דמיינו את האגן שלכן כמו קערה שעליה מונחים כל אברי האגן שלנו: שלפוחית שתן הרחם והנרתיק והרקטום.
שלושה פתחים יש לקערה הזו: אחד שדרכו יוצא השתן, אחד שדרכו יוצאת צואה וביניהם הנרתיק. האיברים האלה מונחים על גבי שרירים שהם שרירי רצפת האגן.
ברצפת האגן יש גם רקמות חיבור וכלי דם ועצבים שמזינים את השרירים הללו אבל אנחנו כרגע נתייחס לחלק השרירי שלה.

רוב השרירים ברצפת האגן הם רצוניים, כלומר: אנחנו יכולות לשלוט בכיווצם ובהרפייתם. מה שאומר שאנחנו יכולות לחזקם (כפי שאנחנו מחזקות כל שריר אחר בחדר הכושר).
במשך החיים מופעלים על תחתית הקערה הזאת, על השרירים האלה, לחצים עצומים: כל שיעול, צחוק, התעטשות, צעקה, הרמת ילדים על הידיים, סחיבת קניות, הטלת צואה בטח ובטח אם מדובר בצואה קשה, מפעילים לחץ על שרירי רצפת האגן וגורמים להיחלשותה. עם כל זאת, את הנזק העיקרי גורמים ההיריון והלידה. ולענייננו, גם לירידה ברמת ההורמונים בגיל המעבר יש משמעות. כל עוד הרצפה תקינה, כלומר חזקה, אין בעיה, חולשה של רצפת האגן לעומת זאת עשויה לגרום לבעיות בכל אחד משלושת הפתחים שלה.

ממוצע הנשים הסובלות מרפיון רצפת האגן נע בין 45-65 אך זה קורה גם לצעירות מאוד וגם לקשישות, הנשים הסובלות נמנעות מעיסוק בספורט, מיציאה לבילוי מצחוק ומיחסי מין, גיל האישה אינו רלוונטי כי כל אישה הסובלת במידה הפוגעת באיכות חייה ראויה לטיפול ולפתרון הבעיה התפקודית ללא קשר לגילה ולא להתפשר על מוצרי ספיגה.

ואלה הבעיות שנשים תגענה אלינו לפיזיותרפיסטיות הייעודיות לשיקום רצפת אגן:

דליפות שתן במאמץ
דליפות שתן מתוך דחף עז
תכיפות במתן שתן
צניחה של אחד מאיברי האגן
קושי בריקון המעיים
אי שליטה אחורית (איבוד גאזים, פספוסי צואה)
כאבים ברצפת אגן – קושי בתפקוד המיני

לפי ארגון הבריאות העולמי הקו הטיפולי הראשון בבעיות דליפת שתן הינו פיזיותרפיה, לפעמים ניתן לשלב גם טיפול תרופתי ורק אם כל זה לא עוזר שוקלים גם ניתוח. לפיזיותרפיה ניתן להגיע עם הפניה של רופא/ה משפחה, גניקולוגיה או גסטרואנטרולוגיה.
בקופ"ח מכבי יהיה ניתן ממש בקרוב, לקבוע תור לפיזיותרפיה לשיקום רצפת אגן ללא הפנית רופא, אבל גם אז אם אנו הפיזיותרפיסטיות נראה מקרה מורכב יותר, שמצריך מספר בדיקות ובירורים נשלח אותו לבירור אורוגניקולוגי – תת תחום התמחות של גניקולוגיה ברפואת רצפת האגן.

הטיפול הפיזיותרפי כולל תשאול רחב ומעמיק של האישה. בסיום התשאול, נבדוק את רצפת האגן שלה כלומר הבדיקה תהיה נרתיקית ואם תהיה בעיה אחורית נבדוק גם דרך פי הטבעת. הבדיקה תיתן לנו מידע על הכוח של שרירי רצפת האגן, על הסיבולת של השרירים, על מהירות התגובה שלהם על רמת התנועה שלהם והאם הם יודעים גם להרפות. הרבה פעמים אנו חושפות בעיות בשחרור ובהרפיית השריר.

שריר טוב עובד לשני הכיוונים גם ביכולת כיווץ וגם ביכולת ההרפיה. ניתן לאישה טיפים לתזונה מקלת עצירות, טיפים לצורת השתנה או צאייה מתאימים יותר לה. וכיוון שהשלפוחית היא איבר שעובר התניה נחנך אותה מחדש. חלק מהטיפול שלנו הוא ללמד טכניקות התאפקות מתאימות.

חשוב להדגיש שהשרירים של רצפת האגן נחשבים לשרירי הליבה שלנו והם חברים טובים של הסרעפת ושרירי הבטן והגב שלנו (יש ביניהם קשר אנטומי) ולכן כמעט תמיד בטיפול נתייחס גם לתבנית הנשימה ולחיזוק קיר הבטן הקדמי.

בריאות שלמה!

השתתפו בכתבה: מיכל שדה, פזיותרפיסטית מובילת ידע בתחום שיקום רצפת אגן במכבי שירותי בריאות וציפי אלתרמן, אחות בריאות הקהילה במכבי ומורה ליוגה נשית