צבעי מאכל: האם היופי שווה את המחיר?

הם ללא ספק יפים, אבל האם היופי שווה את המחיר של אכילת מוצרים עם צבעי מאכל?

לרגל חודש הסוכריות (יש כזה דבר), בואו נדבר רגע על צבעי מאכל

מהו צבע מאכל?

על פי החוק, לא כל גורם באוכל התורם לו צבע הוא צבע מאכל. על מנת שמשהו יחשב לצבע מאכל הוא צריך להיות מוסף לאוכל למטרה זו, כלומר לצבוע את האוכל. למה הכוונה? אם לדוגמה סלט מוכן משלב בו סלק כחלק מהמתכון, על אף שהסלק יצבע את האוכל בסגול הוא לא יחשב לצבע מאכל. אך אם הסלק נוכח באוכל רק למטרת צבעו, אזי הוא יחשב כצבע מאכל.

מלאכותי או טבעי?

קיימים שני סוגים עיקריים של צבעי מאכל – צבעים מלאכותיים וצבעים טבעיים. הצבעים המלאכותיים הם צבעים על בסיס פחם לדוגמה, והצבעים הטבעיים הם מסוגים שונים – בעיקר ממזונות צמחיים כמו ירקות, פירות ותבלינים כגון כורכום, זעפרן, סלק ואחרים.

החוק גם מאוד ברור לגבי מה יכול לשמש כצבע מאכל ומה לא. כל צבע מאכל ממקור טבעי או אחר קיבל מספר והוא יופיע ברשימת הרכיבים כמספר E ולעיתים גם בשמו המלא כגון תמצית כורכום או פפריקה. צבעי המאכל קיבלו מספרים בטווח של E 199 – E100 וניתן למצוא את הפירוט והמידע המלא על כל אחד מהם באתרים כגון אתר משרד הבריאות.

על פי משרד הבריאות חל איסור על השימוש בתוספי המזון: E123,E127, E154, E160b, E161g, E173 ,E180

מדוע מוסיפים בכלל צבע לאוכל?

לעיתים הצבע מוסף למזון על מנת להחזיר לו את צבעו המקורי שאבד בתהליך העיבוד לדוגמה בשל חימום ארוך או חומרים אחרים שהוספו למזון. לעיתים נרצה לחזק את צבע המזון כדי שיראה לנו מזמין יותר כמו למשל בפירות יבשים. לעיתים נרצה ליצור מזון חדש לחלוטין ונצבע אותו פשוט בשביל הכיף שבצבעוניות כמו בסוכריות ושלגונים.

עם השנים ועם המודעות ההולכת וגוברת לבריאות התחילו לצמצם את השימוש בצבעי מאכל מלאכותיים והחלו לייצר יותר צבעים ממקור טבעי, בריא יותר.
החלו להצטבר עדויות שצבעי מאכל מלאכותיים מסוימים עשויים להיות קשורים לסרטן, אלרגיות, היפראקטיביות ועוד. הצבעים העיקריים מהם מומלץ היום להימנע הם אדום אלוורה (E129) אדום (טרטרזין E102 ) צהוב וסאנסט ילו (E110 צהוב).

מה צופן העתיד?

האתגר הטכנולוגי ליצרני המזון הוא גדול מכיוון שצבעי המאכל הטבעיים רגישים יותר, יקרים יותר, הצבע שהם מעניקים לאוכל פחות עז ומגוון הצבעים מוגבל יותר. כאשר משנים את צבעי המאכל וצבעו של מזון מוכר משתנה, נראה עשיר פחות או לא דומה לצבע הקודם, אנו כצרכנים נעדיף שלא לבחור במזון זה. ההעדפה לצבעים חזקים היא טבעית ובמיוחד בולטת כשמדובר בילדים, הם תמיד יעדיפו ויבקש את הסוכריות ושלגונים בצבעי הורוד הזוהר והכחול. צבע בוהק וחזק נתפס אצלנו באופן טבעי כמזמין יותר, טעים יותר ואף בריא יותר. כשנבחר תפוח מתוך ערימת תפוחים, נעדיף תמיד את זה בעל הצבע החזק והמושך יותר מכיוון שנתרגם את הצבע לטעם ואיכות. במזונות מעובדים אנו צריכים ללמד עצמנו להתנגד לדחף הראשוני הזה ולנסות להעריך את איכות המזון מעבר לצבע הנראה.

בסופו של יום זו האחריות שלנו 

התעשייה מצידה לומדת להתגבר על המכשולים ומפתחת צבעים שינעמו לעין מבלי לפגוע בבריאות שלנו.
התפקיד שלנו כצרכנים הוא לקרוא את תוויות המזון. לחפש את צבעי המאכל במוצר ולהעדיף את אותם המזונות שאינם מכילים צבעי מאכל או המכילים צבעי מאכל טבעיים בלבד.

בהצלחה!

למידע על תזונה בריאה היכנסו >>

המידע בכתבה באדיבות מיכל סוקמן, דיאטנית קלינית, במכון הסוכרת, מכבי שרותי בריאות.