נשארים זוג

כפות ידיים ועליהן מגזרת נייר לבנה של אב, אם ושני ילדים

ההחלטה להביא ילדים לעולם נראית לרובנו כמובנת מאליה. אף על פי כן, יש זוגות המחליטים לחיות את חייהם הזוגיים ללא ילדים. מתת לשם, פסיכולוגית אחראית של מחוז מרכז במכבי שירותי בריאות, מסבירה כיצד החלטה זו משפיעה על חיי הזוג

האם יש משהו חריג בהחלטת בני זוג לוותר על הבאת ילדים לעולם?
בארץ הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם מובנת מאליה ומגיעה פעמים רבות לאחר מחשבה מועטה מדי. לא חושבים מספיק עד כמה רוצים ילדים, אם הקשר בשל, אם יש די כסף לממן ילד ושאלות רלבנטיות אחרות. ההחלטה אוטומטית מאוד. החברה הישראלית לא מאפשרת לחשוב ולא מעודדת בחירה שהיא מותאמת יותר. על כן, בישראל ההחלטה לא להביא ילדים היא חריגה, ומעט זוגות מגיעים להחלטה מודעת כזו. לעומת זאת, באירופה זה מקובל יותר, בין שמדובר בהחלטה לא להביא בכלל ילדים ובין שלהביא רק ילד אחד. 

כיצד החברה מתייחסת לזוגות שאינם רוצים להביא ילדים לעולם?
בישראל, מכיוון שזוגות רבים מחליטים אוטומטית להביא ילדים, כשמישהו מחליט לא לעשות זאת זה מאיים מאוד על אנשים אחרים. יש נטייה להתייחס להחלטה כזו של זוג כמשהו חריג, לא נורמלי ולא טוב.

מדוע האצבע המאשימה מופנית לרוב כלפי האישה?
אמנם עוד לא נתקלתי במצב כזה, אך אני מניחה שאם מופנית אצבע מאשימה כלפי האישה זה מכיוון שהאישה היא זו שיולדת. יש ציפייה שאישה תהיה אימהית, שיהיה לה האינסטינקט לרצות לגדל ילד. בישראל נשים רבות מביאות לעולם ילדים לבד, יש השקעה רבה מאוד בהפריות. אפשר לחשוב על התפיסה המגדרית הסטריאוטיפית ולפיה "תפקיד" האישה הוא להביא ילדים ולגדל אותם, ולכן אי-הבאת ילדים כמוה כהתחמקות מתפקיד זה. אף שהיום מחשבות כאלו מקובלות פחות ולא מדברים עליהן בחופשיות, אני מניחה שאוכלוסיות רבות עדיין מחזיקות בגישה זו. 
החלטה כזו, לא להביא ילדים, יכולה להיות מאיימת מאוד במדינה שבה אין הרבה מרחב אישי להחליט החלטה כזו. יש ביקורת על החלטה שהיא בעצם זכותו של כל אחד.
אני רואה אצל המטופלות שלי שכאשר מישהי מתעכבת בהחלטה יש בזה משהו יוצא דופן. יש משהו נורמטיבי מאוד בכך שכאשר מגיעים לגיל מסוים מביאים ילדים – וזהו. כאשר מישהי מקדישה לכך מחשבה זה נחשב למעשה חריג.

באותו הקשר, בזוגיות שבה יש ילדים והגבר הוא ההורה העיקרי, והוא זה שמגדל את הילדים, גם זה יוצא דופן – אז על אחת כמה וכמה כאשר מחליטים בכלל לא להביא ילדים.
להבדיל, אם אין ילדים, האחריות יכולה להתחלק, שניהם החליטו לא להביא ילדים. אם האישה החליטה שהבעל יגדל את הילדים, זה אומר שהיא לא בסדר.

כיצד זוגיות לאורך שנים ללא ילדים יכולה להשפיע על הקשר של בני הזוג?
באופן בסיסי זה תלוי מאוד באיכות הזוגיות. לעתים אנו רואים זוגות שנשארים יחד גם כשהקשר לא טוב עבור הילדים. במצבים כאלה אפשר להתייחס לילדים כ"דבק" של הקשר, שבהיעדרו הקשר יתפרק, ולפעמים זה היה טוב יותר לבני הזוג. יש משהו בזוגיות ללא ילדים שמתקיימת בהיבט זה  כל הזמן מתוך בחירה; אם כי עדין כמובן יש מניעים אחרים, כמו פחד או תלות, שיכולים להחזיק גם קשרים לא טובים לאורך זמן. אם יש ילדים הם ממלאים המון מקום בכל אחד מבני הזוג. אם אין ילדים, בני הזוג הם המשפחה, המשענת זה של זה. קשר כזה ששורד לאורך שנים יכול להיות חזק מאוד וקרוב מאוד. הבאת ילדים לעולם על כל השלכותיה, היא אחת ההחלטות החשובות ביותר בחיים הבוגרים, ואין בחירה אחת שמתאימה לכולם. לכן, כדאי לכל אחד ואחת לעצור ולבחור לאחר חשיבה מעמיקה את הבחירה המתאימה ביותר – בין אם היא מתאימה למקובל בחברה, ובין אם היא אינה נחשבת לכזאת.