מפרצת של אבי העורקים

22805-Blog-Photo-NEW_lev-(19850)3

אבי העורקים הוא העורק הגדול ביותר בגוף היוצא ישירות מהלב עובר דרך בית החזה לבטן ומוביל דם לכל אברי הגוף. מפרצת של אבי העורקים (Aneurysm) נגרמת בשל החלשות של דופן העורק ויכולה להתרחש בשתי צורות עיקריות: התרחבות חלל העורק באזור חולשת הדופן, או אנאוריזמה עם דיסקציה (מפרצת חותרת) כלומר קרע בין שכבות דופן העורק.

דיסקציה של אבי העורקים שונה ממפרצת רגילה, היא עלולה להתרחש באותם מקומות כמו מפרצת רגילה, אך בניגוד למפרצת רגילה המתרחבת בדרך כלל באיטיות על פני שנים בצורה בלתי מורגשת, דיסקציה מתרחשת בפתאומיות: זרם הדם מפריד בין שכבות הדופן של אבי העורקים ונוצרים שני חללים בדופן, מצב המסכן חיים באופן מיידי.

כאשר מפרצת  מגיעה לרוחב משמעותי עלולים להופיע סימפטומים כמו כאב בחזה או בגב, שיעול או קוצר נשימה. המפרצת יכולה להופיע בכל מקום באבי העורקים, כלומר יכולה להיות מפרצת של אבי העורקים בבית החזה או מפרצת ביטנית.

גורמים התורמים להתפתחות מפרצות הם:

–        טרשת עורקים: הפוגעת ומחלישה את דופן העורק.

–        לחץ דם גבוה, עישון רמת כולסטרול גבוהה.

–        מחלות רקמת חיבור: כמו תסמונת מארפאן, או תסמונת הלר דאנלוס, הן מחלות גנטיות הגורמות להיווצרות רקמת חיבור לא תקינה. בקרב הלוקים בתסמונות אלו דופן אבי העורקים חלשה ומועדת למפרצות.

–        מסתם אורטלי דו עלעלי: מעלה סיכון למפרצת של אבי העורקים.

–        דלקות לא זיהומיות של דופן אבי העורקים כמו מחלת טקיאסו (Takayasu's arteritis)

–        מחלות זיהומיות כמו סיפיליס וסלמונלה עלולות לפגוע באבי העורקים.

–        טראומה לבית החזה (למשל כתוצאה מתאונת דרכים ) עלולה לגרום למפרצת אורטלית.

הסיבוך החמור ביותר של מפרצת רגילה הוא קרע של הדופן ודמם פנימי מסיבי. ככל שהמפרצת רחבה יותר הסיכון לדמם גובר. סיבוך נוסף של מפרצת הוא היווצרות קרישי דם על דופן המפרצת, אלה עלולים להיסחף עם זרם הדם, לחסום עורקים קטנים יותר ולגרום לאוטמים באברים שונים.

האבחון של מפרצת במקרים אסימפטומטיים (מפרצת שקטה) נעשה באמצעות בדיקת סקר. מומלץ שכל גבר מעשן או מעשן בעבר, יעבור בדיקת סונר בטן בין הגילים 65-75. אנשים עם נטייה גנטית (תסמונת מארפאן או מסתם אורטלי דו עלעלי) צריכים להיות במעקב רציף. במקרים רבים האבחון מתבצע בשל סימפטומים (כאבי בטן או חזה, תסחיפים, קרע ודמם).

הטיפול:
מפרצת כרונית מאובחנת בדרך כלל על ידי בדיקת סונר, CT או MRI. מהרגע שהיא מאובחנת, על האדם להיות במעקב מסודר. כמובן שיש להתחיל מיד טיפול בגורמי הסיכון. כאשר המעקב מראה שהמפרצת הגיעה לקוטר מסוים שמעליו הסכנה לדימום גבוהה (אפילו אם אין סימפטומים) או כאשר מתפתחים סימפטומים יש לעבור תיקון ניתוחי. במקרים מסוימים ניתן לטפל במפרצת על ידי תומכן המוחדר בצנתור.

מניעה:

כיוון שטרשת עורקים היא גורם הסיכון העיקרי להתפתחות מפרצת של אבי העורקים, מניעתה היא הדרך הטובה ביותר להפחית את הסיכון למפרצת. אורח חיים בריא, הימנעות מעישון וטיפול בגורמי הסיכון לטרשת העורקים (ככל שקיימים) יוריד את הסיכון , הן להתפתחותה והן לסיבוכיה (אוטם שריר הלב, אירועים מוחיים, מפרצת של אבי העורקים ועוד).

המידע באדיבות ד"ר דוד רוט, מומחה בקרדיולוגיה במכבי ובהדסה הר הצופים.