חרם חברתי – איך מתמודדים עם זה?

בשנים האחרונות התגברה תופעת החרמות בבית הספר, הכוללת בתוכה גם בריונות ברשת. ד"ר נורית אל-בר נותנת כלים חשובים להורים שילדיהם מתמודדים עם חרם

חרם מוגדר כדחייה או נידוי חברתי המאורגן ומתוכנן על ידי רוב בקבוצה חברתית כלפי חבר אחד או יותר בתוכה. הוא מתבטא בעיקר בנידוי של משתתף מחוץ לקבוצה אליה משתייך תוך הימנעות מקשר אתו, לא פעם עד לכדי פגיעה בכבוד האדם.

לפי מחקרים שנעשו במרכז טאוב (העוסק בחקר המדיניות החברתית בישראל), עולה כי 5.6% מהתלמידים דיווחו שהוחרמו בחודש שעבר, וכ-4% אמרו שקראו להחרים אותם גם דרך הרשת. ביותר מ-60% מהכיתות יש לפחות תלמיד אחד שהיה קורבן לחרם! תופעת החרמות נפוצה יותר בבית הספר היסודי ומגיעה לשיא בכיתות ה' ו-ו'.

במחקרים נוספים נמצא שילדים ממשפחות מוחלשות, בנות, ילדים בעלי שונות במראה, ילדים המתמודדים עם ADHD וילדים בעלי קושי בלימודים, ובני מיעוטים היו פגיעים יותר לחוות חרם. מתוך כך ניתן להבין שבחרם מגולמת "שנאת חינם" ותהליך קבוצתי המוכר לכולנו כ"שעיר לעזאזל". אם החרם לא מטופל הוא עלול להתרחב ולכלול גם את סביבתו של הנפגע – חבריו או משפחתו או "לנדוד" כל פעם לחבר קבוצה אחר.

לצד החרמות שמתקיימים בצורה הפיזית (בד"כ בין כותלי בית הספר), בשנים האחרונות התגברה גם התופעה של בריונות ברשת. ברשתות החברתיות כמו גם בוואטסאפ, שבהם התקשורת אינה מתקיימת פנים אל פנים, התעוזה לאכזריות אף גוברת כמו גם האפשרות לפרשנות קיצונית ונטולת הקשר.

לא מדברים איתי משמע אני לא קיים

מבחינה פסיכולוגית החרם מגלם בתוכו את אחד הפחדים הקדומים ביותר והמשותפים לכולנו, הפחד מהדרה מתוך החברה. מצב זה עלול לעורר את הפסקת חווית היותנו – בני אדם בקרב בני אדם. החוויה היא לא רק ש"לא מדברים איתי", אלא שלמעשה "איני ראוי" ומתלווה לכך רגשות של בושה והשפלה ועד לחוויה ש"איני קיים" המתלווה לחרדה עזה ומציפה. כך שהיעדר קבלה חברתית ושייכות לחברה עלול להיות מכאיב והרסני ולא פעם ישאיר חותם נפשי לשנים רבות לאחר מכן ועלול להוביל לדיכאון, חרדה ואף אובדנות.

לא רק הילד חווה מצוקה

הורה לילד שעובר חרם יחווה בעצמו מצוקה קשה. ההורים לא פעם חווים זעזוע בעצמם וירגישו פגועים ונעלבים. הם עלולים להרגיש זעם על הילדים המחרימים, על הוריהם ש"לא חינכו אותם טוב" והמסגרת החינוכית שנתפסת כלא עושה מספיק. ההורים עלולים להרגיש שהם חסרי אונים אל מול הסיטואציה בדומה לילד עצמו.

אז מה כן ניתן לעשות?

1. דברו עם הילדים שלכם על מה זה חרם – נסו לדבר עם הילדים על התופעה מבעוד מועד. הסבירו כיצד מרגיש הילד המוחרם, איך ילדים יכולים להיות מושפעים מלחץ חברתי או סטיגמות ולמה חשוב להימנע מחרם ולצאת כנגד תופעה זו.

2. היו מעורבים בחייהם של הילדים כולל במרחבים הווירטואליים בהם הם משתתפים.

3. עודדו מראש את הילדים לדבר איתכם באם נתקלו או חוו חוויה זו בכל מרחבי החיים כולל ברשת. באם הילד חווה חרם, עודדו אותו לתת מילים לרגשותיו ומחשבותיו. הביעו הבנה וסימפטיה, ונסו לעשות זאת שיפוטיות. נסו להתעניין ולהבין מתוך עולמו של הילד כיצד הוא מרגיש, ולהבין יחד אתו את הקושי ואת המורכבות דרך זוויות ראייה שונות.

4. הפרידו בין הרגשות שלכם לאלה של הילד – נסו לדבר עם הילד מתוך ניסיון להפריד בין החרדות והחששות שלכם, לבין מה שקורה כעת עם הילד. דבר זה חשוב על מנת לא להבהיל ולהסלים את הסיטואציה ומתוך יצירת חוויה שאתם שם בשבילו תוך מתן תחושת ביטחון. נסחו מחדש את ההבנה של החוויות שקרו מתוך הידע וההבנה שלכם בצורה שתהיה אמפתית ומחזקת לילד.

5. נסו למלא את החלל החברתי שנפער בעולמו של הילד – למשל בבילוי משפחתי, בחוג או בתנועת נוער.

6. פנו לאיש מקצוע – ולבסוף אם הקושי מתמשך או מסלים, פנו לאיש מקצוע מהייעוץ החינוכי או מבריאות הנפש על מנת להתייעץ ולקבל עזרה.

המידע בכתבה נאסף על ידי:
דר' נורית אל-בר, פסיכיאטרית ילדים ונוער, מנהלת מרפאת בריאות הנפש רחובות ומרכזת את תחום בריאות הנפש ילדים ונוער במחוז דרום