אהבה ממכרת

 brain

אין על התחושה הזאת של ההתאהבות. כל מי שיצא לו להתאהב מתישהו בחיים (ואנחנו לא מכירים מישהו שלא) יודע איך זה מרגיש: הפרפרים בבטן שגורמים לנו לדלג על ארוחות, החיוך שלא יורד מהפנים, המשקפיים הוורודים שהופכים הכל ליותר קל וגם היום הכי קשה ומתיש עובר בקלילות ובהנאה. מהצד, אדם מאוהב נראה לסובבים אותו כמו סוג של "נרקומן". והאמת, שהם לא לגמרי טועים.

מחקר חדש מצא שהפעילות המוחית בזמן התאהבות דומה מאד לזו שמתרחשת בזמן התמכרות.
נוסף על כך, גם תחושות הכאב והצער של פרידה הן אמיתיות, בדומה לאלה שחש אדם שנגמל מסם (ה"קריז" של הנגמל). למרבה המזל הגוף יודע להתמודד עם התופעות וכמאמר המשפט הקלישאתי: "הזמן מרפא הכל", גם הכאב הזה עובר עם הזמן.

במהלך המחקר נסרקו מוחותיהם של נבדקים שחוו פרידה. השתתפו בו עשר נשים וחמישה גברים תלמידי קולג' בארצות הברית. כל הנבדקים חוו פרידה כחודשיים לפני בממוצע ועדיין הצהירו על אהבתם לבן או בת הזוג שיזם את הפרידה. הנבדקים היו בזוגיות שנמשכה בממוצע שנתיים.

החוקרים מצאו כי לאחר פרידה פעילים אזורים במוח הגורמים להתמכרות ולמצוקה. עם הזמן, הפעילות המוחית באזורים אלה פוחתת. החוקרים טוענים כי תוצאות המחקר מסבירות מדוע לחלקנו קשה מאד להשתקם לאחר פרידה קשה ומדוע ישנם מקרים בהם פרידות מביאות להתנהגויות קיצוניות, כמו נסיונות התאבדות וכו'.

בשאלון שמילאו המשתתפים הם דיווחו כי ב-85% מהשעות בהן הם ערים, חשבו ללא הרף על בני/בנות הזוג. החוקרים בדקו תגובות במוח לגירוי הקשור לבני/בנות הזוג כמו תמונה ולאחר מכן בדקו תגובה מוחית "נייטרלית" כמו תרגיל מתמטיקה שהנבדקים התבקשו לפתור.
המחקר מצא שבזמן צפייה באדם אהוב שגרם לפרידה, הופעל אזור במוח הקרוי "אזור טגמנטלי וונטרלי" (VTA)  הקשור בתחושות של מוטיבציה וסיפוק. מחקרים קודמים כבר מצאו כי אזור זה פעיל גם אצל אנשים המאוהבים באובססיביות. אזורים נוספים שהיו פעילים הם אזורים בקליפת המוח הקדמית הידועים כפעילים גם בעת התמכרות לסיגריות וקוקאין. עוד נמצאה פעילות מוגברת בשני אזורים נוספים בקליפת המוח הקשורים לכאב גופני ולמצוקה.

אך כאמור, הזמן עושה את שלו וככל שעובר יותר זמן, כך פוחתת הפעילות המוחית באזורים שצוינו.
אם בכל זאת הכאב קשה מנשוא בהחלט מומלץ לגשת לקבל טיפול נפשי מאיש מקצוע כמו פסיכולוג או פסיכיאטר.