מי מפחד ממחלות נפש? מחשבות ומגמות לעתיד

זמן קריאה: 12 דקות
|
14 באוקטובר 2020

החודש צוין שבוע המודעות לבריאות הנפש, מדוע קיימות סטיגמות סביב הנושא? איך המצב בא לידי ביטוי בימי הקורונה? ומהן המגמות לעתיד?

שוחחנו עם ד"ר גלעד בודנהיימר, מנהל מחלקת בריאות הנפש באגף רפואה ומקצועות הבריאות במכבי שירותי בריאות, ויצאנו עם מחשבות ותובנות חשובות ביחס להתמודדות שלנו כחברה עם מתמודדי הנפש

 

אחת הבעיות בכל הקשור בהתמודדות ובטיפול בתחום בריאות הנפש קשורה לכך שקיימת סטיגמה חברתית לא פשוטה סביב הנושא, מה שפוגע ביכולת שלנו כחברה להעניק את הטיפול המיטבי למתמודדי הנפש, ובסופו של דבר משליך גם על היכולת לתת מענה לכלל האוכלוסייה במצבי משבר.

לסטיגמה החברתית ביחס למתמודדי הנפש מקורות היסטוריים, במסגרתה הם תוייגו כמאיימים ומזיקים לחברה, בימי הביניים למשל, הם הורחקו מהקהילות והועלו על "ספינות שטיון" ששטו מחוץ לערים, ולמעשה עד להיסטוריה הלא מאוד רחוקה היו "בתי משוגעים" שנעלו את מתמודדי הנפש מאחורי סורג ובריח הרחק מהחברה. בכתבה הבאה ננסה להבין את המקור לאותה סטיגמה תוך מציאת פתרונות והסתכלות קדימה.

 

פחד מהלא מוכר

בני אדם מחפשים זהות ושייכות, כחלק מזה הם מגדירים בראש ובראשונה, באופן לא מודע, מה הם לא – כדי להבין מה הם כן. ההגדרה הזאת יוצרת באופן אינטואיטיבי ולא בהכרח מודע, נבדלות מוזרות ושונות, ומכאן חשש וניכור ממצבים לא מוכרים כמו מחלה או נכות פיזית ונפשית.

אנשים מגדירים את עצמם כל הזמן, אך למעשה זו גישה דיכוטומית וילדותית כי בני אדם משתנים ללא הפסק, בכל רגע נתון בני אדם יכולים להיות משהו אחד ואחר כך משהו אחר, מצב רוח טוב ואז רע… תלוי במצב הרגשי, בנסיבות החיים וכו', אין זה אומר שאין לנו זהות, אלא שיש לבסס אותה על ערכים, וללמוד שמה שנראה לנו שונה, הוא בעצם חלק מאיתנו.

זה טבעי להירתע מהשונה, אך כאשר בני אדם מחזיקים בערכים מפותחים, באפשרותם לזהות את המקור לרתיעה, ולומר לעצמם "הגבתי כך כי זה לא מוכר לי, אך זו לא סיבה שאתנהג אחרת לאדם הזה".

על אף שאת מחלות והפרעות הנפש לא "רואים", גם הן מייצרות תחושת שוני וזרות. פעמים רבות גם המתמודדים עצמם מעדיפים שלא לשתף בבעיה בגלל הסטיגמה שמתלווה אליה, ועשוי להיווצר מצב שבו רואים אדם שאינו מתפקד מבלי להבין את המקור לבעיה, ומאחר שבני אדם זקוקים להגדרות, הקושי להגדיר את המצב ייצור רתיעה באופן לא מודע.

 

אשליה של שליטה

חלק מהסטיגמה הנפשית קשורה בפחד שלנו לאבד שליטה. העולם מלא בקונפליקטים וניגודים והנפש שלנו עסוקה כל הזמן בלשמור על יציבות כדי להתקיים, כך שנוצר מצב שברירי ומאיים, כי מספיק שמשהו אחד לא יסתדר כדי שנאבד את השליטה.

כיוון שהעולם לא צפוי ואין באמת שליטה על המצב, יש צורך ביצירת מנגנוני הישרדות אשר יעניקו "אשליה של שליטה". חוק הוא דוגמה טובה לאשליה כזאת – אם קבענו למשל שכאשר יש אור אדום מכונית לא נוסעת, זה מייצר אשליה של תחושת בטחון שכאשר חוצים את הכביש קיימת הגנה מפגיעה, למרות שתיאורטית ייתכן שרכב ייסע ולכן עדיין צריך לוודא שהכביש פנוי כאשר חוצים, אבל קיימת מידה של אשליה כאמור, שאנחנו מוגנים. אשליית השליטה הכרחית לתפקוד של חברה.

באותו האופן, קיימים "חוקים" חברתיים, למשל, על פי רוב, אדם שמרגיש צורך לצרוח או להתפשט, כנראה שלא יעשה זאת באמצע הרחוב, כיוון שמרכיבים של הנפש מונעים ממנו לעשות זאת. האם האיפוק הזה טוב? אין לכך תשובה חד משמעית, אך מחקרים מצביעים על כך שככל שבני אדם שומרים על נורמות חברתיות מסוימות, כך קל להם יותר בחיים.

 

שיפוט מציאות כבוחן נפש

הפרעה נפשית היא מצב שבו שיפוט המציאות הוא תקין, אך האדם סובל מקשיים באיזון נפשי פנימי, לעומת זאת במחלה אנחנו מדברים על מצב שבו שיפוט המציאות אינו תקין.

למעשה הנפש מצויה כל הזמן בקונפליקט בין הצורך למימוש דחפים פנימיים (לצרוח או להתפשט באמצע הרחוב), לבין הצורך באיזון והתאמה לנורמות חברתיות. לרוב הנפש כבר עובדת באוטומט – לא צורחים באמצע הרחוב, ולא עוברים באדום, הנפש לומדת לייצר מודלים אוטומטיים של ויסות, כך שלמרות שקיים צורך לצרוח ברחוב, מווסתים את העומס הנפשי לכיוון אחר.

הנפש צריכה אפוא לשמור על איזונים כל הזמן, והכלי העיקרי כדי לעשות זאת הוא שיפוט מציאות, כלומר פרשנות נכונה של המציאות וההבנה שאני בתוכה, תוך יכולת להגיב ולתפקד נכון בתוכם. כך למשל אם רואים עשן יוצא מכיוון גינה ומריחים ריח של מנגל אז זו לא שריפה, אך אם רואים עשן יוצא מדירה ולא מגיבים זה לא נורמלי.

תחלואה נפשית קשה כוללת פגיעה בשיפוט המציאות, וזה מאיים על החברה, כי בתוך כל אחד קיימים איזונים עדינים שהוא לא לגמרי מבין ולא לגמרי שולט בהם, דוגמה טובה לכך היא המקרה שאתם הולכים ברחוב וחושבים שמישהו קרא לכם, מסתובבים ומגלים שלא, ואז התגובה המיידית היא מבוכה, או בהלה ותחושה של אובדן שליטה.

 

סטיגמת הטיפול

רבים נמנעים מהגעה לאנשי המקצוע, כיוון שהם חוששים מההשפעה שעשויה להיות לזה על קבלת רישיון נהיגה, גיוס לצבא ומציאת עבודה. הבעיה היא שכאשר לא מגיעים לאיש מקצוע הבעיה רק מחריפה. כך למשל כאשר נער או נערה לפני גיוס לא מטפלים בדיכאון מתוך חשש שזה יפגע בהם, המצב שלהם עשוי להחמיר ואז באמת עשויה להיות השלכה על הגיוס, שיכולה הייתה, בחלק מהמקרים להימנע, לו הם היו פונים לקבלת טיפול בזמן.

נוסף על כך קיימת סטיגמה בקרב אנשי המקצוע עצמם, כך למשל אם נער או נערה ייכנסו לרופא/ה ויבקשו אישור לרישיון נהיגה והם יגיבו בנוקשות ויאמרו "אני רואה שהיית אצל פסיכיאטר" זה יכול מאוד לאיים, אך אם הם יאמרו לו "אני אתייעץ ואתן לך תשובה" זה כבר משנה את כל התמונה והתחושה.

גם לגבי הטיפול התרופתי קיימות לא מעט סטיגמות, ובעוד שבחברות מסוימות לא יתרגשו מזה שאדם לוקח ציפרלקס, בחברות אחרות זה עשוי להיתפס כמאיים, מעיד על חולשה, ובחברות מסורתיות אף קיים חשש שזה ישפיע על שידוכים. כמו כן קיים חשש מתופעות הלוואי של הכדורים- אמנם ייתכנו תופעות לוואי, אך פעמים רבות מדובר בהשלכות של המחלה עצמה ולא בכדורים. בנוסף חשוב לעשות תיאום ציפיות, להסביר שהתרופות עוזרות רק באופן חלקי (יעילות התרופות הוא כ- 60-70%), ולהבין שמדובר בתהליך של ניסוי וטעיה עד שמגיעים לטיפול הנכון.

 

קורונה ובריאות הנפש

כולנו על הספקטרום
הקורונה ממחישה עד כמה שבריאות הנפש היא של כולם ולא של האחר, "הלא נורמלי". בימים אלה כולם חווים קושי, חלק חרדים מהבדידות, חלק מגיעים לאבדן עשתונות מהשהות הארוכה עם הילדים ובלי מסגרות. התקופה הזו מלמדת אותנו שכולנו על הספקטרום, ככלל נסיבות חיים וביולוגיה יכולים להביא אותנו למקומות פחות טובים ואין סיבה להתבייש או להסתיר את זה.

לדעת לבקש עזרה
הקורונה היא גם דוגמה מצוינת לסטיגמה, אנשים רבים חוששים לפנות לעזרה ולטפל בדיכאון, בתחושת הבדידות ובחרדה הכלכלית. קושי בבקשת עזרה יכול חלילה להסתיים באסון וצריך לחשוב איך לגרום לאוכלוסייה לגשת לטיפול ולהבין שזו לא חולשה אלא להיפך, מעיד על עצמה, ועל כך שהאדם לוקח אחריות על עצמו ועל משפחתו. בהקשר זה יש לציין כי מכבי מעמידה לרשות חבריה שירות של תמיכה נפשית בטלפון בתקופת הקורונה.

 

מחשבות לעתיד ומגמות קיימות

האחר הוא אני
בני אדם מתביישים במה שמרחיקים מהם, ורגילים לחשוב על השונה יותר כדמות בסרט ולא כאחד מהם, אך למעשה זה סביבנו כל הזמן, אנשים רבים חווים דיכאון במהלך חייהם, אחרים חווים חרדות, קיימת שכיחות של כ 30% לתחלואה נפשית החל מדיכאון ועד לתחלואה נפשית קשה. כאשר מבינים שזה חלק מאיתנו הסטיגמה והחשש יורדים.

ייצוג חיובי באמצעי המדיה
פעמים רבות מתמודדי נפש מופיעים בצורה מאיימת בתקשורת, וגם המטפלים מופיעים הרבה פעמים בהקשרים שליליים, כי פחות מעניין לסקר טיפול מיטיב, הרבה יותר מעניין לסקר קשירות במוסדות, אלא שסיקורים מהסוג הזה בלבד מחזקים את הסטיגמה סביב הפחדים מהנושא, ויוצרים חשש של אנשים שזקוקים לעזרה ונמנעים להגיע לקבלת טיפול.

ככל שתהיה יותר חשיפה חיובית למתמודדי הנפש ולמטפלים שלהם כך תרד הרתיעה, אך כאשר הנורמה הציבורית היא להרחיק את השונה קשה יותר להתרגל, דוגמא טובה לרתיעה שפחתה היא המקרה של תסמונת דאון, החשיפה באמצעי המדיה השונים, בתוכניות הטלוויזיה ובסרטים, לבעלי תסמונת דאון גרמה לזה שכיום היא כבר פחות מרתיעה.

כמו יתר לחץ דם
באותו האופן שבו סוכר ולחץ דם תקינים עד רמה מסוימת, ומרמה מסוימת מצריכים טיפול ומעקב, כך גם התמודדות נפשית עשויה להגיע למצב שבו היכולת של האדם לתפקד במציאות מגיעה לאי ספיקה ואז היא מצריכה טיפול ומעקב מתאימים. אך בעוד שאנשים לא מתביישים מזה שיש להם סוכרת או יתר לחץ דם, כי לכולם כמעט יש וזה מדובר ומטופל, אדם מתבייש לספר שיש לו מניה או פסיכוזה.

מחלה נפשית צריכה להיות בדיוק כמו כל מחלה אחרת, ולא רק שאין סיבה להתבייש מקבלת טיפול, להיפך אדם צריך להרגיש גאה שהוא דואג ומטפל בעצמו, וככל שנתייחס להתמודדות נפשית כמו אל סוכרת ויתר לחץ דם שפחות מערבים רגשות מורכבים, בושה והסתרה כך תיעלם הסטיגמה ביחס להתמודדות נפשית.

הרפורמה בבריאות הנפש
החל מיולי 2015 חלה הרפורמה בבריאות הנפש אשר הכניסה את שירותי בריאות הנפש של קופות החולים לסל הבריאות. המטרה של מהלך זה היא לנפץ מחסומים ומיתוסים סביב הטיפול בבריאות הנפש, כך שבריאות הנפש מפסיקה להיות חריגה משאר תחומי הטיפול, אלא חוברת לשאר המחלות והופכת לחלק בלתי נפרד מבריאותו של אדם.

לא עוד מרפאות בריאות נפש חבויות מהעין, מרפאת בריאות הנפש היא בתוך סניף קופת החולים לצד רופא הנשים והמשפחה. רופאי המשפחה והאחיות נחשפים בהדרגה לתהליך כדי שיוכלו לקחת חלק בשינוי הגישה למטופלי הנפש והשאיפה היא שעם הזמן התפיסה של כולנו את התחלואה הנפשית תלך ו"תתנרמל" ותוריד את אווירת הבושה וההסתרה מסביב.

 

לימים של בריאות שלמה!