אלרגיה לחלב או רגישות ללקטוז

זמן קריאה: 5 דקות
|
6 ביונ' 2019

אישה שותה חלב ושמה יד על בטן

האחת גורמת לקשיי נשימה ובעיות עוריות ועלולה לסכן חיים. השנייה עשויה לגרום לכאבי בטן ושלשולים, אך ממש אינה מחייבת הימנעות מחלב ומוצריו. חשוב לעמוד על ההבדלים שבין אלרגיה לחלב לבין רגישות לקטוז 

נתחיל בסיפור קצר: ערב אחד חברה של ענבל (שם בדוי) קפצה בהפתעה לקפה ובטיימינג מושלם במקרר נחה עוגת שמנת שאפתה יום קודם. "יש לך תחליף כלשהו לחלב?" החברה שאלה. "מדוע?" תהתה ענבל. "כי יש לי רגישות ללקטוז" ענתה החברה בפשטות. "מעצבן", ענתה לה. "עכשיו לא תוכלי לטעום מעוגת השמנת שלי המדהימה שלי". "אני לא יכולה לסרב לכזו עוגה. תני לי חתיכה קטנה ויהיה בסדר…" הסבירה החברה. "רגע את בטוחה שחלב לא ועוגת שמנת כן?" הקשיתה ענבל. לפי החיוך של חברתה ענבל הבינה שלא הכל היא יודעת.

הטעות של ענבל, נובעת מחוסר ידע שיש לרובינו על ההבדל בין אלרגיה לחלב לבין רגישות ללקטוז.

אז בואו נעשה סדר בדברים:

לקטוז היא מולקולה של סוכר, המורכבת משתי טבעות (דו סוכר) של גלוקוז וגלקטוז. שתיהן מולקולות של פחמימה. הגוף שלנו יכול לספוג רק טבעות בודדות (חד סוכרים), ולכן כשאוכלים לקטוז יש לנו אנזים מיוחד בשם לקטאז שיודע לפרק את הלקטוז לשתי מולקולות הסוכר הבודדות וכך הוא נספג לנו במחזור הדם.
הלקטוז הוא הסוכר של חלב האם. בחלב אם יש לקטוז וכן בחלב כל היונקים. הלקטוז חשוב להתפתחות התינוק ובמיוחד המוח. הוא חשוב בעיקר בשנים הראשונות של ההתפתחות. עם השנים ובעדות מסוימות או במצבים רפואיים מסוימים, הגוף מפחית את ייצור אנזים הלקטאז האחראי על פירוק הלקטוז בגוף לשתי מולקולות הסוכר.
בחוסר הלקטאז, הלקטוז נשאר כמו שהוא במערכת העיכול ולא נספג במחזור הדם ומי שנהנה ממנו הם חיידקים שנמצאים בעיקר במעי הגס. החיידקים מקבלים "בופה" חופשי וגדלים ומתרבים. פעילות יתר זו של החיידקים, גורמת לכאבים, נפיחות, שלשולים ולכל התופעות שאנו משייכים לעודף לקטוז במערכת העיכול. יש להדגיש כי מדובר ברגישות ללקטוז, לא במחלה ולא בסיכון, אלא פשוט חוסר יכולת של הגוף להתמודד עם הלקטוז.

*הערכים עשויים להשתנות בין היצרנים השונים.

איך מתמודדים עם הרגישות הזו?

יש אפשרות להפחית משמעותית את צריכת הלקטוז או לחלופין ליטול באופן קבוע כדור המכיל את אנזים הלקטאז בעיקר לפני ארוחות גדולות המכילות מוצרי חלב.
כמו כן, ניתן לבחור במזונות המתויגים מראש תחת הקטגוריה "דל לקטוז", מה שאומר שכבר בתהליך הייצור במפעל השתמשו באנזים שמפרק נכון את המולקולה והם עדיפים לשימוש לבעלי רגישות.

מהי אלרגיה לחלב?

אלרגיה לחלב זה משהו אחר לגמרי. פה מדובר על חלבון החלב. החלבון הוא מולקולה המורכבת מחומצות אמינו. באלרגיה לחלב הגוף מזהה את חלבון החלב כגורם עוין ומפעיל את כל המערכת החיסונית בניסיון להשמידו. עוררות זו של מערכת החיסון יכולה להיות מאוד מסוכנת ולגרום לתופעות חריפות כגון: חנק, התנפחות הלוע, פריחות ותופעות עוריות שונות ועוד.

מה יותר שכיח?

בעוד השכיחות של אלרגיה לחלב יחסית נמוכה באוכלוסייה, הרגישות ללקטוז היא גבוהה. כאמור, הרגישות ללקטוז היא תהליך טבעי כנגרם כתוצאה מאיבוד היכולת לייצר את אנזים הלקטאז במעיים. כל מחלת מעיים חריגה מורידה את פעילות הלקטאז בגוף לעיתים באופן זמני ולפעמים באופן קבוע. באופן דומה גם האלרגיה לחלבון החלב לעיתים חולפת עם הגיל ולעיתים לא, אך חשוב מאוד לזכור כי כל עוד יש עדות לאלרגיה קיימת חובת הימנעות גורפת מחלב ומוצריו.

איפה יש הכי הרבה לקטוז?

מזונות שמכילים פחות לקטוז הם מזונות שעברו תהליך אנזימתי. ככל שמוצר החלב מתגבן ומתגבש יש בו פחות לקטוז. למשל בגבינה בולגרית, צפתית, חמאה, שמנת, גבינה צהובה וכדומה יש פחות לקטוז. הפעילות החיידקית שהגבינה עברה – "לקחה" כבר מהלקטוז.
בחלב ניגר יש הכי הרבה לקטוז, אחר כך בגבינה, יוגורט, גבינה צפתית וצהובה. בחמאה אין כמעט בכלל לקטוז. לכן ייתכן ששמי שרגיש ללקטוז, לא יכול לשתות חלב ניגר, אבל כן לאכול חמאה.
היום מוצרי חלב רבים כגון חלב ושוקו עוברים פירוק של לקטוז, מכיוון שתהליך זה הופך את המוצר למתקתק יותר ללא צורך בתוספת סוכר או ממתיק אחר. חשוב כמובן לקרוא את רכיבי המוצרים שאנו צורכים ובכל שאלה או ספק, לפנות לייעוץ אישי אצל דיאטנית קלינית.

המידע המקצועי בכתבה באדיבות: מיכל סוקמן, דיאטנית במכון סוכרת של מכבי שירותי בריאות